כשאבא ואמא בני דודים הוא דף פייסבוק שמפרסם כמה מהפוסטים הכי הזויים שישראלים פירסמו ברשתות חברתיות, עד שיש להניח שמי שכתב אותם – אביו ואימו בני דודים, ומכאן השם, מסביר אופיר, מקים העמוד, שמזדהה רק כעובד בחברת היי טק בהרצליה, נשוי ואב לשלושה ילדים.
“חורים ברשת” מחלקים כרטיסים חינם לאירוע “תכנים | באזז” מחר בתל אביב. בואו קחו
הנה כמה דוגמאות מייצגות: בחורה שצילמה סלפי עם סבתא שלה בנסיעה באמבולנס, תמונה של נעלי ילדים שהונחו בחום גבוה בתנור לצורך ייבוש, דוש מצוי שמעלה תמונה של עצמו ומתחתיה הכיתוב “אהלן באתי לזיין”, ואפילו גולש שמעלה תמונה של עצמו לפייסבוק ושואל את החברים שלו אם כדאי לו להעלות אותה, ובכן, לפייסבוק.
הדף עלה לפייסבוק באוקטובר 2014 ומאז הפך לקאלט ולאחרונה חצה את רף 60,000 העוקבים. “כאשר פתחתי את העמוד הכוונה היתה לייצר פלטפורמה לדאחקות של חבר’ה, משהו לדבר עליו בהפסקת קפה, בין ישיבה לישיבה, לא מעבר לזה”, סיפר אופיר, “אך הצלחת העמוד מעיד על הצורך של רבים לנקז החוצה ביקורת, לפעמים חריפה למדי, על אנשים שלא חושבים, אנשים עם רמת מודעות נחותה. כמעט לא נתפסת בעיניי הקלות הזאת שבה אנשים מעלים לרשת דברים גזעניים, פוגעניים, עילגים, מופרכים, כפוסט ציבורי, כלומר כזה שכל העולם חשוף אליו. בחורה מעלה תמונה של עצמה מנשקת שני ילדים מתוקים, ושעה אחר כך, עם אותו פה, דורסת קבוצה שלמה באוכלוסיה שלא באה לה טוב בעין”.
אופיר מקבל מדי יום פניות מגולשים ששולחים לו קטעים שהם מצאו, כך שרוב היום הוא עוסק בסינון וניטור של התוכן שעולה לעמוד. הוא מעלה בין 2-4 פוסטים ביום, כאשר כמות החומר הפוטנציאלי היא אדירה, לדבריו. “אין בעמוד דברים מומצאים”, הוא אומר למרות הספקנות הטבעית שלי, “אני משתדל לעבור על החומרים כדי לוודא שהם אותנטיים ושהם עומדים בקריטריונים שקבעתי לעצמי, כלומר, בלי קטינים, בלי חומר עם אוריינטציה מינית גרידא, בלי דברים שעלו בעמודים אחרים ובלי פוסטים בתפוצה מוגבלת, אלא אך ורק פוסטים ציבוריים, או פוסטים שעלו בקבוצות סגורות, שגם הם ציבוריים במידת מה”.
אופיר מסביר שהוא שומר על הפרטיות שלו כדי לא להיות מזוהה עם הדף מאחר וזה לא העיסוק העיקרי שלו, וכדי להימנע מנקמה של אנשים שכיכבו בדף, לעתים קרובות בתמונות גלויות שמאפשרות לזהות אותם בקלות ובשם מלא. אבל אופיר לא אטום לחלוטין לביקורת: “אני משתדל מאוד להיות קשוב לביקורת של החברים. היו מספר פניות אליי להוריד פוסטים שנעניתי להם. בחור שהעלה סלפי עם החברה שלו בלוקיישן הזוי כתב לי בצורה פוגענית ולא משכנעת במטרה שאוריד את התמונה, אבל כשחברה שלו כתבה לי, היא שיתפה אותי בסיטואציה המשפחתית שלה, והבנתי שהיא באמת ובתמים עלולה להיפגע מזה, והורדתי את הפוסט. אני לא רוצה לפגוע באנשים האלה, אני רוצה לצחוק קצת על חשבונם, אבל אם אני מבין שנוצרה סיטואציה בעייתית עבורם, אני אשקול להוריד את הפוסט. זה נעשה יותר ויותר בולט ככל שהעמוד צובר תאוצה. מטבע הדברים, החשיפה שיש לפוסט כזה כשיש לנו 20 אלף עוקבים או 50 אלף היא שונה, ואני מנסה ללמוד תוך כדי תנועה”.
אבל יש גם מקרים שבהם הוא אינו מצטער על האאוטינג: “בחור אחר העלה פוסט גזעני תחת הכותרת ‘אין אמונה בערבים’, וצירף אליו תרגום מגוגל טרנסלייט. א-מה-מה, אנגלית הוא לא יודע, אז יצא שגוגל תרגם לו את זה כ- No Faith in the evenings, וכך הפוסט שלו עלה. לקחתי את זה כמו שזה והעליתי. 10 דקות אחרי זה מישהו תייג אותו, הוא נכנס לעמוד שלנו וראה שעושים לו שם יום העצמאות. יום וחצי הוא ישב עליי עם זה, התחיל באיומים, עבר לקללות, תחנונים, כל מה שתרצה. לא הסכמתי להוריד את זה. וזה אחד הפוסטים הכי נצפים בעמוד עם מאות שיתופים, אלפי לייקים וים של תגובות מצוינות”.
אגב, אופיר אומר עוד לפני שהתחילה הסאגה של סטטוסים מצייצים ואבי לן, הוא קיבל שתי פניות להעלות תכנים לעמוד תמורת תשלום ודחה את שתיהן. על אף שנקמה וביוש בתשלום עשויות להיות מודל עסקי מצוין אך הוא לא מתחרט.
מבחר פוסטים שעלו בכשאבא ואמא בני דודים:
מוצא משותף
פחות או יותר בואי
נחשו מה אפינו לכם היום ילדים?
באזז מהעולם הבא
מה זה אומר???
