מערכת הבחירות הזו מסתמנת כאינפנטילית ביותר שהייתה כאן, ביחס הפוך לשאלות הרות הגורל שעל הפרק. בעקבות סרטון “השמאלנים רוקדים” של מרצ ובנט ההיפסטר של הבית היהודי, הסרטון האחרון של הליכוד בעקבות ה”טלפון האדום” ו”הגנון של ביבי”, מציג את ביבי בתפקיד הבייביסיטר (כי ביבי-בייבי – קולטים, קורע!) שהייתם מפקידים בידיו את ילדיכם, בניגוד לבוז’י וציפי או בנט.
בסרטון מוצג נתניהו כמי ששומר באמת על ילדיהם של בני זוג ואגב מעביר מסר חד וברור כדי שלא נתבלבל: רק נושא אחד מעסיק את המדינה – הטרור האיסלאמי והמירוץ לנשק גרעיני של איראן. ולא חלילה יוקר המחיה או עניינים יותר יומיומיים שכבר פתרנו.
הסרטון מעביר אותם מסרים ישנים ומפחידים בעטיפה מבדחת וחבר’ה ליצית כביכול: נתניהו חזק ישמור על ילדינו, בניגוד לשמאל הבוגדני וחסר האחריות שימסור אותם לאימוץ ויחזיר את השטיחים. (כי שטחים-שטיחים, הא!) ועד שההורים יחזרו ציפי תעבור לשכנים. לא יודע מה אתכם, אבל אני מעדיף את ההפחדות הישנות והטובות על פני ההומור הזה. אבל האמת היא סרטון הביבי סיטר חזק מאוד בקריאטיב. האסטרטגים של הליכוד הבנו שאותם מסרים ישנים באותו טון חמור סבר: איראן מסוכנת, ביבי חזק, ירושלים מאוחדת, השמאל חסר אחריות ומסוכן, לא יעברו פעם נוספת.
הפעם נבחר קו הסברה מרוכך שנאמן לגישה שהבחירות האלה הם אישיות: ביבי מול בוז’י וציפי או בנט. מבחינה טקטית, הקו הזה חכם משום שנתניהו עדיין מוביל בכל הסקרים בשאלה: מי היית רוצה לראות על כסא ראש הממשלה. ומכאן נגזרות שאלות שחוזרות על עצמן: מי היית רוצה שיענה על הטלפון האדום מהבית הלבן, מי היית רוצה שישמור על ילדינו, וסביר להניח שהשפן שיישלף מהכובע יהיה ביבי כמאבטח עם מגנומטר בפתח קניון עם שאלת המחץ: “מי הייתם מעדיף שפותחת תיק בבקשה”.
אבל צחוק בצד. קריאטיב זה לא הכל בחיים, בייחוד לא כשמדובר במערכת בחירות. הליצנות הזו היא בעיקר נזק טהור לכל מי שמשתמש בה: הבית היהודי, מרצ, הליכוד. אני מנחש מה נאמר בישיבות הקמפיינים: הקמפיינים החדשים קורצים לרשתות החברתיות, ובהן מקובל טון מרוכך ומחויך, על מנת שהסרטונים יהיו אהובים, likeable, כדי לחפש את הוויראליות. אם אנשים יצחקו, מניחים, כך הם יפיצו את הסרטון הלאה, יעשו לייק, יגיבו וישתפו.
אין ספק שבמבחן הבאזז הם צודקים. כחצי מיליון צפיות נרשמו לסרטן הביביסיטר בפייסבוק בלבד, אלא שמעבר לחיוך, השאלה היא אם סרטונים כאלה מועילים או מזיקים. ספק אם הם מזיזים למשוכנעים לכאן או לכאן. לאלה שלא, כאשר שואלים מי תעדיפו שיענה לטלפון מהבית הלבן, האסוציאציה הראשונה היא שבבית הלבן
לא ממש רוצים לשמוע מביבי והמחשבה עליו כבייביסיטר מזכירה להם את אשתו. סרטון השמאלנים הרוקדים של מרצ מזכיר בעיקר לשמאלנים את הדוד הזה שמשתכר ורוקד בחתונה, ואתם בעיקר רוצים להכחיש כל קשר משפחתי אליו, ובנט ההיפסטר הוא האח המוזר הזה במשפחות שהן מקרי סעד.
אז למי מועילה כל הוויראליות המאולצת הזו? מערכת הבחירות היא עניין רציני מכדי להשאיר אותה בידי פוליטיקאים או אנשי קריאטיב. חוסר הרצינות הזו לא רק הופכת עניינים רציניים לקלים לעיכול אלא גם מעבירה את המסר שהפוליטיקאים עולבים באינטליגנציה של הציבור. בעיית יוקר המחיה, משבר הדיור, המשבר במערכת הבריאות, סוגיית הביטחון האישי, מצב החינוך, השחיתות בישראל ועוד. כל אלה נשטפים לאסלה עבור כמה לייקים.
משום מה, נוטים לבלבל באזוורד כמו ויראליות עם קלילות, בשעה שלעתים קרובות, בייחוד בהקשרים פוליטיים, הכוונה היא לאריזה ידידותית של נושאים רציניים. במערכת הבחירות 2015 עד כה קיבלנו 100 אחוז גימיקים ואפס מהות. הרשימה הראשונה שתרים את הכפפה ותנצל את הרשתות החברתיות להציף מסרים שמדברים באמת לאנשים תעשה עבודה טובה יותר.
ניוט ג’יריניץ’ הרפובליקני אמר פעם שבכל מערכת בחירות בארה”ב, שתי המפלגות מגיעות עם ערימת הקלישאות החבוטות שלהן, והמפלגה עם הקלישאות שנשמעות יותר אמיתיות מנצחת. במערכת הבחירות המגוחכת הנוכחית אפילו הקלישאות נבלעות בשאון האיוולת הכללית.
