מוחמד איסלאם, תלמיד תיכון מניו יורק, הפך לכמה שעות למושא לקנאה של כל מי שאי פעם חלם על התעשרות מהירה. גופי תקשורת רבים בעולם (גם אצלנו) דיווחו בהתרגשות על “התיכוניסט ששווה מיליונים”, ועל מסע ההתעשרות החסר תקדים של איסלאם, שהרוויח 72 מיליון דולר בבורסה. הסיפור, שמראש נשמע קצת חשוד, פורסם ב-New York Magazine המכובד, מה שנתן לכלי תקשורת רבים נוספים מעין חותמת הכשר לסיפור, שכן היה אפשר לצפות מהמגזין הוותיק לבדוק את העובדות לפני שהוא יצא לדפוס.
כעת, מסתבר שמישהו במגזין פישל. מוחמד כנראה קצת נבהל מתשומת הלב העצומה שקיבל, והודה אמש שכל הסיפור שקרי. “אבא של חבר שלי עובד בניו יורק מגזין, והוא אמר לכתבת שם ליצור איתי קשר. זו הסיבה שהיא התקשרה אליי”, הוא אמר ל-New York Observer, ואז סיפר שאין לו שום השקעות בבורסה ושום מיליונים. “הכל בדיוני לחלוטין?”, שאל אותו כתב ה-Observer. “כן”. הוא ענה.
עיתונים נוטים ליפול לפעמים לשקרים כאלה. כתבים שבטוחים שהם מצאו את סיפור המאה וממהרים להגיש אותו לדדליין מבלי לבדוק את כל הפרטים מפיקים לפעמים כתבות שמתבררות בסופו של דבר כבדיוניות. אנחנו מכירים את זה כאן בישראל מסיפור “השרוף”, הזמר המזרחי שבסופו של דבר התגלה כחיים צינוביץ’, או סיפורה של פאטמה, הסטנד-אפיסטית הבדואית הראשונה שלא הייתה.
ג’סיקה פרסלר, כתבת ה-New York Magazine שפרסמה את הסיפור, לא מתחרטת. לדעתה, הכתבה היתה סקפטית ולא התייחסה לדברים שמוחמד אומר כמובן מאליו. “הסיפור דווח במפורש ‘כשמועה ואתם צריכים להסיק את המסקנות בעצמכם'”, סיפרה הכתבת ל-CNNMoney. היא סיפרה שהיא ביצעה מספר בדיקות כדי לאמת את העובדות של הסיפור, ושהיא לא הצליחה למצוא בו דופי. עם זאת, פרטים שהיה די קל לאמת, כמו מכונית ה-BMW היוקרתית שמוחמד סיפר שקנה או דירת היוקרה במנהטן, היא לא בדקה.
“אם הוא שיקר אז הוא שיקר”, אומרת פרסלר: “אני רק רוצה להיות ברורה שלא נפלנו ב-100% לשקר הזה. זה פשוט לא מה שקרה”. מצד שני, אם עיתונות מדווחת על שמועות ואין לה שום אחריות באשר לבדיקת העובדות, מה ההבדל בינה לבין עוד סטטוס בפייסבוק? לפחות אפשר לפרסם תיקונים כאלה כשהאמת מתבררת. חיים צינוביץ’ בטח היה כותב על הסיפור הזה שיר. אה, בעצם הוא כבר כתב אחד.
דרך Gawker
