מה כבר יעיר אותנו מהאדישות? עוד אייטם על אבולה, כתבה על המשבר הפוליטי, אולי כתבה על חנות שמוכרת יהלומים מעצמות של הומלסים. רגע, מה? מי היה חושב על רעיון חולני וכה מלוטש שכזה? כשחושבים על זה, אולי זה בכלל רעיון מכבד שנועד להשאיר הומלסים חקוקים בתודעה.
ראו גם: הומלסים התבקשו לכתוב את סיפור חייהם במשפט אחד
BOESTONES נראה כמו כל אתר תכשיטים יוקרתי. אנין, מינימליסטי ומעורר חשק לרכישה. “יהלומים שפותחו במעבדה ומורכבים מהאפר של הלא ידועים והלא רצוים”, נכתב בו. ולמה לרכוש אותם? אה, זה פשוט: “100 אחוז זהות מולקולרית ליהלומים אמיתיים. מעניק להומלס “חיים שאחרי” בעלי משמעות. זול יותר פי 2 או 3 מיהלומים אמיתיים. נטול קונפליקט ומצפון חברתי”. סקוט באומן, המייסד הגאה, כתב באתר שהוא לא מתכוון לאיים על עסקי היהלומים אלא להיכנס לעסקי בני האדם. כך שניתן לנשום לרווחה.
הוא תיאר את ההיכרות שלו עם בחור בשם ג’ק, הומלס, שהתגורר מחוץ לבית הקפה האהוב עליו בניו יורק. במשך שלוש שנים ג’ק לא הפסיק לתאר לבאומן את תחזית מזג האוויר כשהוא חלף החוצה עם הבייגל שלו. תמיד היה לג’ק עותק של ה”ניו יורק טיימס” ולעיתים הוא היה חולק על התחזיות הכתובות שם. “ג’ק ואני פיתחנו סוג של חברות והייתי מעניק לו בייגל עבור הטוויסטים שלו בניתוחי מזג האוויר. אבל אז ג’ק לא הופיע יותר. שמעתי מבעלי הבית קפה שג’ק הלך לעולמו. ואז הבנתי שאין לי מושג מה קורה להומלסים כשהם מתים”.
באומן מקווה כי באמצעות האתר יעניק משמעות נצחית לחייו של ג’ק והדומים לו.
למעשה, מדובר בקמפיין מבריק למען חסרי הבית שנועד לטלטל את המתבונן. לשים דגש על ערך חיי אדם בעידן הקפיטליסטי הרקוב. להעיר את הצרכנים מאדישותם. לגרום להם ל”צרוך” אנושיות בסיסית במקום עוד תכשיט.
מטרת האתר הוא באמת לשפוך את העובדות הקשות והלא ידועות על גורל ההומלס אחרי מותו. בין העובדות שעלו שם, מתברר שצוות בית החולים מנסה לאתר את קרובי ההולכים לעולמם. גופה שאיש לא דרש לראות נשמרת בחדר מתים למשך 30 יום. אחר כך נפטרים מהגוויות. חלקן נלקחות למכוני מחקר ואוניברסיטאות. רובם הופכים לאפר ומפוזרים מחוץ לערים. חלקם נקברים מחוץ לטווח הראייה. רחוק מהעין, רחוק מהלב.
ניתן לתרום, לעזור ולקדם את הרעיון כאן.
זה פשוט כל כך עצוב ומרסק את הלב. נראה לי שאני צריכה “לרכוש” את היהלום “אופטימיות” 🙁
