אלירן מלכי, איש יחסי ציבור ובעל הבלוג “פרוקטובלוג”, השיק היום מאגר מידע אזרחי לפדופילים, שמרכז נתונים של 100 פדופילים ישראלים מורשעים.
מלכי מפרסם במאגר אך ורק מידע פומבי, שכבר פורסם בתקשורת, ונוגע לגבי פדופילים ישראלים שבית המשפט הרשיע. כל פדופיל מופיע ב”פרופיל אישי” משלו שמספר בצורה תמציתית את מהות העבירות שלו, ההחלטות המשפטיות לגביו ואת הסטטוס שלו כרגע. הכרטיסיה כוללת גם את תמונת הפדופיל, וקישורים ישירים לכל הכתבות שפורסמו אודותיו בכלי התקשורת.
רמי היה מורה בפנימייה בישוב בצפון. הוא היה מאוד מקובל בקרב הילדים, סוג של מורה ״מגניב״ כזה שאפשר לדבר איתו על הכל. רמי לקח את הקשר עם התלמידים צעד קדימה וקבע שלחלקם יש בעיות מיניות. לצורך הבראתם, כך קבע, עליהם לשכב עימו כדי שהאחרון ילמד אותם כיצד יש לנהוג עם בחורה. רמי נהג לתעד ולצלם, לצורך מחקרי כמובן, עד שנתפס. משנתפס נחקרו גם אנשי חינוך ובעלי תפקידים בכירים בפנימייה בחשד שידעו על מעשיו ושתקו. אחרי הכל, היה קשה להסביר איך פדופיל משוחרר הועסק, שוב, בסביבת ילדים. (מתוך “מעשה בחמישה פדופילים”).
כיום, לא קיים מאגר רשמי של פדופילים מושבעים בישראל. חוק בנושא עלה כבר בכנסת ה-16 ועבר קריאה טרומית, אך נתקע בוועדות ולא הבשיל לקריאה שנייה ושלישית. בשל כך, בשנים האחרונות נפתחו מספר מאגרים אזרחיים שמאגדים מידע על פדופילים, הגדול מהם הוא “תנו לגדול בשקט” שמאפשר לבצע חיפוש במאגר רחב של עברייני מין.
“המאגר החדש הוא היחיד שמאזכר כל עבריין מין בפרופיל משלו”, מציין מלכי את החידוש במאגר החדש, “זה המאגר עם הכי הרבה מידע. אין שם מישהו שהוא בגדר חשוד. כולם כולם הם כאלה שבית המשפט קבע… הם יישבו בכלא או קיבלו עבודות שירות, בית המשפט קבע שהם אשמים. זה לא בגדר חשד”.
אחת ממטרות המאגר היא להשפיע על תוצאות החיפוש בגוגל, כך שכל המידע הקיים על עברייני מין יעלה בצורה מרוכזת במקום אחד בחיפוש פשוט. גם אם עברייני המין ישתמשו ב”זכות להישכח”, שמאפשרת להם לדרוש מגוגל להסיר תוצאות חיפוש מביכות מהעבר, כל הכתבות עדיין יהיו זמינות במקום אחד במאגר עצמו, כך שחיפוש ישיר בו יוכל להזכיר את הנשכחות. “ברגע שהוא במאגר אצלי אתה תעלה על כל פרסום של פדופיל שהופיע ברשת”, אמר מלכי.
מתוך המאגר
הביקורות נגד מאגרי מידע אזרחיים כאלה גורסות שזה לא תפקיד האזרחים להפוך לשוטרים. רבים טוענים שהפרסום פוגע באפשרות של אותם עבריינים להשתקם אחרי שהם מסיימים לשלם את חובם לחברה. מאידך, יטענו אחרים שמכיוון שמדובר בעברייני מין שפוגעים בילדים, זכות הציבור לדעת גוברת על זכות העבריין להשתקם, ושחייבת להיות אפשרות לאנשים לבדוק אם אנשים שגרים בסביבתם הם עבריינים מורשעים.
עופר היה מנקה שטיחים. באחד הימים הגיע עופר לבית לקוח. בזמן שהאמא שהתה בחדר הסמוך, עופר לקח ילדה בת 5, הושיב אותה על ברכיו וביצע בה מעשה מגונה. מניח שבשלב הזה כבר הבנתם שזו לא הפעם הראשונה שעופר מבצע תקיפה מינית. למרות שמומחי בתי המשפט קבעו שיש סיכוי גדול שכרמי יחזור על מעשיו, בית המשפט גזר לו רק 6 שנות מאסר (לא כולל השליש שקיצרו לו על התנהגות טובה). עד היום הילדה שואלת את אמא למה היא לא באה להציל אותה, היא הייתה הרי בחדר הסמוך. עופר מבחינתו שילם את חובו לחברה וממשיך בחייו, עד למעשה הבא. (מתוך “מעשה בחמישה פדופילים”).
“המטרה בסופו של דבר, אחרי שזה יגיע למספר מכובד של עברייני מין, המטרה היא למצוא את החבר כנסת האמיץ שירים את הכפפה שאלי אפללו זרק בכנסת ה-16, 17 ו-18 ויעביר כבר את החוק למאגר של פדופילים”, אמר מלכי: “משום מה זה כל פעם נתקע. עבר בקריאה טרומית, הלך לוועדת חוק ומשפט אך נתקע ונשכח.”
עד שזה יקרה, שחרר מלכי גירסה חדשה ומותאמת ל”מעשה בחמישה בלונים” כדי להשיק את המאמר:
״אורי שמח, רץ וקפץ,
וזרק את הבלון הירוק למעלה-למעלה.
זרק ותפס… זרק ותפס…
עד שיצחק הגיע ואת המכנס פתח,
נפל הבלון הירוק על שיח ורדים ונדקר.
ופתאום בום! טראח!
מה קרה?
הבלון התפוצץ… הבלון נקרע.
אנא אורי אל תצטער!
קדימה, חזור אל הגן מהר,
יצחק אומר שהכל יסתדר,
נביא לך מחר בלון אחר.״
