עמיר בניון עורר באזז עצום השבוע בעקבות השיר “אחמד אוהב ישראל” וביטול הופעתו המתוכננת בבית הנשיא.
בניון עצמו ניסה להסביר את דבריו והגיב במסר מפויס כלפי הנשיא והאשים את מבקריו על כך “שצלו אותו בתקשורת”.
“למען הסר כל ספק, השיר מאתמול, ‘אחמד אוהב ישראל’, נועד להביע תחושות בלבד, ולא קורא לאלימות כלשהי כלפי שום אדם”, הסבירו אנשיו, “אנו נגד אלימות באופן מוחלט, ואילו היינו אלימים, לא היינו שרים שירים כואבים שבוקעים הישר מהלב…השיר מדבר על אלימות המופנית כלפי אזרחי ישראל וכואב אותה, אין בו כל כוונה להסתה ואלימות איננה דרכנו ואיננה דרך היהדות, גם אם יש מי שמנסים לטעון שכן. עמיר ימשיך לשיר את אהבתו לארץ ישראל ולעם ישראל במדינת ישראל דמוקרטית וחופשית”.
לא עבר יום אחד מהסערה ובניון נכנס לאולפן ויצא עם שיר חדש, “אויב המדינה” המתאר את “תרבות השנאה עליהם גדלים ערבים רבים”. מה שמעורר את התחושה שבניון זיהה הזדמנות. הוא לא רק מבטא מחאה אותנטית ונוהם מדם ליבו אלא מבקש להיבנות מהגל העכור של הגזענות כדי לרומם את הקריירה שלו. לראיה, בניון בהופעה ראשונה בה כל הכרטיסים אזלו בעקבות הסערה, והוא משדר “עסקים כרגיל“. שר בממשלת ישראל כיבד את ההופעה בנוכחותו, אורי אורבך. גם איילת שקד, ילדת הפרחים, יצאה להגנתו:
כמובן שעל פי חופש הביטוי והעיסוק המעוגנים בחוקי יסוד מותר לבניון להתבטא ולהתפרנס, אלא שדבריו הם תמונת מראה של תרבות השנאה נגדה הוא מכוון לכאורה. מעבר לכך, בניון לא כתב בשירו על ערבי מסוים ומחשבותיו בדרך לפיגוע. הוא כתב על “אחמד”, שמייצג את כל הערבים עבורו, עם מוטיבים שמזכירים תקופות אפלות: הוא גר בירושלים ונהנה מכל העולמות (כי יהודים טובים מאפשרים לו), הוא חלאה כפויית טובה ואם תפנו לו את הגב הוא יתקע לכם סכין, הוא “עובד” ממש קרוב לילדינו ולא צריך לחכות לבית השני כדי לדעת איך השיר הזה יסתיים. נשמע מוגזם? הנה אותו שיר כאשר הופכים את אחמד למשה.
“שלום עליכם, קוראים לי משה, אני גר בברלין, אני לומד באוניברסיטה איזה דבר או שניים”
“מי כמוני נהנה מכל העולמות, היום אני מתון וחייכן, מחר אעוף לשמיים”
“אשלח לגיהנום איזה גרמני או שניים. זה נכון, שאני סתם חלאה כפוית טובה”
“זה נכון, אבל אני לא אשם, לא גדלתי על אהבה. זה נכון, יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב ואז אני אתקע לך את הגרזן המושחז”
“אני משה, גר באזור המרכז, אני עובד סמוך לגן ילדים ואחראי על בלוני הגז”.
“מי כמוני נהנה משני העולמות, היום אני ומחר הם לא, הרבה מהם, הרבה מהם לא”.
איורים באדיבות דר שטירמר
מאידך, הקייס נגד גרגמל הרבה יותר משכנע:
