רונן שובל, ד”ר בפילוסופיה פוליטית, מייסד “אם תרצו”, ויו”ר התנועה עד 2013, לא נחשד בשמאלנות. למרות המאבק של “אם תרצו” בניסיון לתייג אותה כתנועת ימין, הסטטוס שפירסם שובל שלשום בדף הפייסבוק שלו גרם למגיבים רבים לקלל אותו ולהוקיע אותו כשמאלני קיצוני.
אפשר לומר שהסטטוס הסרקסטי הזה הוא האירוניה בהתגלמותה, שכן הוא נותן לשובל לטעום מהתבשיל שהוא עצמו הקדיח. לטובת המגיבים הנפלאים שמצטרפים אלינו זה עתה: אני לא מתכוון לתבשיל אמיתי.
שובל התכוון להשתמש בתמונה של ישראלים שממתינים בתור לעלות על הרכבת הקלה בירושלים כאלגוריה למצב הנפיץ בהר הבית. חלק מהמבקרים טוענים כי תנועות הימין המשיחי, בהן שדולת הר הבית, שחותרות לחזרת יהודים להר הבית בחסות שרים וח”כים, הוסיפה אש למדורת מלחמת הדת (לא מדורה אמיתית!) שעלולה להבעיר את כל המזרח התיכון.
שובל התכוון לומר בפוסט הסרקסטי שלו כי היהודים בסך הכל מנסים לממש זכות בסיסית, אך נענה במטח קללות:
“תמשיך תמשיך לכתוב דברי נבלה כאלה שיחשפו את הפרצוף האמיתי הבוגדני שלך ישמואלני יצא אמרצע מין הסאק איך אתה לא מיתבייש אחרי פיגוע?????? יהודים יעלו לאיפה שבא להם??????!!!!! ציניות????? הא לך תתבייששש יזבלללל”
דרך John Brown
למעשה, שובל נאלץ לתקן את דבריו לא פחות מפעמיים כדי להסביר שהוא לא התכוון באמת:
אלא שגם שובל טעה בתיקון שלו:
סַרְקַזְם הוא סגנון דיבור עוקצני ומריר, המשמש להקנטה וללעג ולומר דבר ולהתכוון להיפוכו.
לדוגמה: כאשר יוני הפיל את ארוחת הצהריים שלו על רצפת המטבח, אמו אמרה לו “כל הכבוד!”.
ציניות היא עמדה שמבטאת אי אמון כללי ביחס למניעיהם של אחרים.
לדוגמה: “שמעתי שכוכבת הטלוויזיה נסעה למזרח הרחוק לסייע לנפגעי הצונאמי. מה לא עושים בשביל יחסי ציבור…”
אירוניה היא צורת הבעה, בין אם במילים או במעשים, שבה המשמעות האמיתית של הדברים, כפי שמסתבר בדיעבד, מנוגדת למשמעות של הדברים בזמן הפעולה, כתוצאה של “צחוק הגורל”.
לדוגמה: “זו הייתה אהבה ממבט ראשון”, כמשפט לתיאור הרגע בו נפגשים שניים שהפכו מאוחר יותר לשונאים הכי גדולים.
מכאן שזה אירוני כאשר שובל עצמו, דוקטור על פי פרופיל הפייסבוק שלו, לא אמור להתפלא שהוא נתפש כציני כשבעצם התכוון להיות סרקסטי.
ואז באו הטרולים:
Avgad Yavor: “לא מבין מה פה פרובוקציה! זו זכות אדם בסיסית להשתמש ברכבת! השתגעת מר שובל???”
Gadi Aleksandrowicz: “יצא המרצע מן השק, אדון שובל. יצא המרצע. ואל תנסה להתחמק בדיעבד בתירוצי “הייתי ציני”. עובדה שאנשים פה לא הבינו את זה. אני מקווה, אדון שובל, שאתה לא רומז משהו על כמות כל כך גדולה של אנשים שלא מצליחה להבין אותך. אלא אם ניסית להטעות אותם במכוון. האם ניסית להטעות אנשים במכוון, אדון שובל? אני לא חושב. אני חושב שאתה שתול. שאתה מנסה לזרוע באנשים זרעי ספק, ואחר כך, משהנזק כבר נגרם, או-אז אתה פתאום שולף את קלף ה”ציניות” המגוחך שלך. אחרי שכבר הרעלת את המוחות שלהם. אתה באמת חושב שזה מכפר על זה?”
Yair Kivaiko: “שתדע לך, שאומנם השיר שלך ״לפעמים הים שקט ואין גלים״ הוא מדהים, אבל אני מצטער, אני פותח עמוד להחרמת המוזיקה שלך! זאת מדינת ישראל! אנחנו נעלה על איזו רכבת שנרצה! ועוד לא מתבייש לכתוב שהפוסט הוא רציני, ובשגיאת כתיב! סמולני מנוול!”.
Raz Tsipris: “לא הבנתי מה מטורלל בהם, הם צריכים לחשוש לנסוע ברכבת במדינה שלהם? לא מסכים איתך הפעם. איכזבת”.
Yadin Elam: “אפילו הקרן לישראל חדשה לא היתה אומרת שליהודים אין זכות לעלות על הרכבת הקלה בירושלים”.
ה”דיון” התפצל מכאן לעשרות ויכוחים קטנים בין שמאל לימין, כאשר כל צד מנסה לטעון לצדקתו, אך מעבר למשמעות הפוליטית של הדיון המרתק וההזוי הזה, הוא מבטא סף קשב עלוב ויכולת אפסית של הבנת הנקרא, כאשר נדרש מהשומע לא רק להבין את המשמעות המילולית של הדברים, אלא גם את כוונת הדובר, את הקונוטציה שלו ואם הוא באמת מתכוון להיות סרקסטי או לא. שיהיה לנו בהצלחה.
