מכירים את זה שאתם חייבים למלא משימה חשובה אבל מוצאים את עצמכם בוהים במסמך במשך דקות ארוכות כאשר המוח מרחף למחוזות אחרים? לא בטוח שזה כל כך נורא, אם להאמין למחקרים הקושרים בין יצירתיות לחלומות בהקיץ.
אבל אם לחלום בהקיץ זה כה נפלא, למה זה לא יותר מתגמל? חמור מכך, למה אנחנו חשים רגשות אשמה?
ראו מחקר: תינוקות בוכים בלילה כדי למנוע מהוריהם לעשות סקסל
באופן טבעי, מה אפשר כבר לצפות מתרבות הדוחקת בנו להשלים כל כך הרבה מטלות במהלך היום, מאיצה בנו לנצל את הזמן ביעילות ומעריכה הישגים מדידים? בעולם כזה, החולמים נחשבים מוסחים מהעיקר במקרה הטוב וחסרי אחריות במקרה הרע. אלא שריחוף וחלומות בהקיץ לזמן מסוים הם לא בהכרח חסרונות, מגלה לנו המדע.
למי שעוד תוהה למה הכוונה ב”לרחף” מדובר במצב בו תשומת לבכם מוסחת מהמטלה שעמדה לפניכם לטובת מחשבות אחרות שמעניינות אתכם. במילים אחרות: אם אתם קוראים “מלחמה ושלום” וחושבים על מה תאכלו בערב.
ב-2010 פורסם מחקר בכתב העת “סיינס” שבדק דרך הסמרטפון באופן אקראי כמה פעמים במהלך היום אנשים מרגישים שמחים, מה הם עושים והאם הם חושבים מחשבות שאינן קשורות למה שהם עושים. מהמחקר התברר כי כ-47 אחוז מהנשאלים לא התרכזו במשימות שלהם. העיסוק היחיד שבו הם היו מרוכזים במלוא הווייתם היה סקס.
לאור העובדה שאנחנו מבלים 47 אחוז מחיינו ב”ריחוף”, זה ממצא שבהחלט מעורר דיון וכמה שאלות. מה החיסרון הגדול של הריחוף? האם היכולת לחשוב על מה שאינו מונח לפנינו מלווה במחיר נפשי? במחקרים נמצא קשר בין הניתוק מהמטלה שאתה עושה לבין תחושות של חוסר שמחה. המסקנה מכאן היא שמוח מרחף אינו מוח מאושר. וייתכן שאותה פעולת ריחוף היא הגורם לאי שביעות רצון קיומי. כן, ייתכן שהמנטרה השחוקה של “להיות ברגע” ו-mindfulness באמת היא תמצית האושר.
מוח מרחף גורם לנו לשכוח מה אנחנו אמורים בכלל לעשות בזמן ההווה ותורם לבלבול. ככל שאתה מרחף ולא מרוכז כך אתה גם שוכח מה היית אמור לעשות מלכתחילה. במחקר הנבחנים התבקשו ללמוד מספר מילים ולהפליג לכל מיני זכרונות. מאוחר יותר הם נבחנו על המילים שהתבקשו לזכור. מי ששקע בהרהורים על בית משפחתו בעבר ולא בבית הנוכחי שלו זכר פחות מילים. גם אלה שחשבו על נופש שחוו בחו”ל לעומת בילוי בארצם זכרו פחות. ככל שהמחשבות טיילו רחוק יותר כך התגבר אפקט השיכחה.
חוקרים אחרים חולקים על אבחנה זו. צמד חוקרים נחשבים, ד”ר ג’ונתן סקולר וג’ונתן סמולווד, מציינים כמה ברי מזל אנחנו על כך שניתן להפליג למחשבות אחרות בזמנים לא נוחים. ד”ר סמולווד אמר לניו יורק טיימס: “דמיינו שניתן להימלט מנטלית בזמן פקק”. הם גילו שריחוף מנטלי מוביל ליצירתיות. ב-2012 ביקשו החוקרים מנסיינים להתחלק לארבע קבוצות. אחת הקבוצות ביצעה את המטלה מיד לאחר הקודמת בעוד הקבוצות האחרות נטלו הפסקה של 12 דקות. חלק מהנבדקים נחו, אחרים ביצעו משימה מנטלית קשה והנותרים ביצעו משימה משמימה המעודדת “ריחוף”. אחר כך הם ביקשו מהם לבצע את המשימה היצירתית. מי שהיו הכי יצירתיים היו הנבחנים בקבוצה שעשתה את המשימה המשמימה. מכאן שמוח מרחף מוביל לפרצי יצירה מעניינים.
ויש גם את הרגע הזה שהמוח ממש שוקע במחשבות בלי להיות מודע לכך שהתגלה וכאן היצירתיות אפילו גבוהה יותר. המחקר הזה מראה שגם למוח מרחף יש מטרה, גם אם אין היא המטרה הראשונית. הוא כן חותר לאנשהו ולא סתם מבזבז זמן.
אז האם מוח מרחף זה טוב או רע? זה תלוי. מוח מרחף בזמן האמבטיה יכול להוביל לאאוריקה יצירתית כמו זו שגילה ארכימדס כשביקש לחשב אם הכתר של המלך היירון השני עשוי מזהב טהור. לעומת זאת, לרחף בזמן ראיון עבודה זה לא בדיוק רעיון מעולה. מוח שנודד לעתיד, מדמיין את בית החלומות שלו או נזכר במחמאה מהעבר מספק תגמול חיובי. לעומת זאת, להתייסר על העבר או להיות מוטרד מדי מהעתיד זה ריחוף שאינו מתגמל ואף שלילי.
דרך Scientific American. תמונה: Shutterstock
