תמיד בבילוי עם חברים, במפגש משפחתי, בחוג ריקוד או סתם באוטובוס בשיחה עם מכרים- כל מה שמעניין את הסביבה זה אם אתה בזוגיות או לא.
אף אחד לא ממש מתעניין בעבודה שלך, חברים לא מברכים אותך על זה שסיימת תואר והמשפחה שכחה כבר איזה מעצב מוכשר אתה. אני אישה, אך אני בטוחה שזה לא נחלתינו הנשים בלבד וגם הגברים שותפים לחוויה המתסכלת הזאת.
אם אתם לא בזוגיות- אתם לא מעניינים, אם אתם לא מעלים תמונות רומנטיות בפייסבוק- פחות לייקים לכם, אם מזמן לא הבאתם פרטנר/ית לשישי הקבוע בפאב עם חברים- משהו לא בסדר איתכם.
די. חלאס. כמה אפשר!! את יוצאת לדייט ואת מבינה שהוא לא מתאים לך ואז החברה בטלפון: נו תני לו צ’אנס הוא נשמע חמוד! ואז את יוצאת איתו חודש ועדיין ריקנות בלב והחברה- עולה שלב: נו שטויות, את עוד תאהבי אותו, הכי חשוב שהוא יאהב אותך!
באמת? זה הכי חשוב? ומה עם להתאהב? מה עם הרגשות שלך, הרצון שלך להיות איתו? זה לא מספיק חשוב?
אתה פוגש מישהי, אתה מבין שהיא רחוקה מרחק שנות אור מבחורת חלומותיך. אתה מנסה בכל זאת כי באסה להיות לבד בחורף. או בקיץ. או בכל עונה. חבר אחד בטלפון: נו יאללה העיקר שהיא חולה לך על התחת!
אוקיי, אבל אני בכלל לא אוהב את התחת שלה. או את הריח. או את האופי. חבר אחר: עזוב אותה, בוא לחגוג במסיבה יש פה מלא כוסיות!
אבל עייפת. אתה רוצה קשר אמיתי. אבל גם אהבה ללא פשרות. איפה היא?
והאם יש דבר כזה בכלל אהבה ללא פשרות? אתה חושב שאתה מוצלח אבל סבתא מעקמת את האף כי “אף בחורה לא נדבקת לנכד שלה” ואת יודעת שאת יפיפייה אבל הרווקה היחידה מבין חברותייך המצקצקות. אז אולי צריך להתפשר? אולי הגיע הזמן לרדת ממגדל העננים הגבוה שבניתם לעצמכם, להתפשר ופשוט לסגור עניין?
אז תנו לי להגיד לכם דבר כזה. לא. פשוט לא. אומרים שהחיים מלאים בפשרות. אולי אבל לא מתפשרים על חלומות ורגשות. כן אתה מתפשר ואתם שוכרים את הדירה שהיא רוצה וכן את מתפשרת ובוחרת דירה באיזור מגורים שיותר מתאים למקצוע שלו. אבל החלום- לגור יחד עם אהוב/ת ליבך נשאר. הרגש של לחלוק בית ולהקים משפחה ממשיך.
אתה מתפשר והולך לעבוד עבור פחות כסף בחברה שאתה אוהב, אבל אתה אוהב את החברה. את מתפשרת ומקצצת לחצי משרה כדי לדאוג לבית. אבל את בעצם מטפחת כך שני חלומות בבת אחת. מקצוע ומשפחה.
אבל כשמתפשרים על בן אדם ועוד בן זוג. שזה פרטנר, שותף לחיים, מאהב, החבר הכי טוב ופשוט משפחה זה סיוט. כי ללא אהבה, ללא התאמה אמיתית תהיו פשוט שני זרים או במקרה הטוב, שני ידידים באותה דירה.
אף אחת לא תספר לך שלפני ההצעת הנישואין הרומנטית שלו בפריז, היא לחצה עליו כמו טנק שיציע לה. אף אחד לא יספר לך שהיה שנים לבד עד שפגש את האחת וכל הסיפורי סטוצים לא היו ולא נבראו.
אף אחד לא יפרסם בפייסבוק תמונות של ריב, תמונות של כעס ושל אי הבנות ואז אתם תשכחו שיש אתגרים במערכות יחסים.
האמת היא ששום דבר לא מושלם, אבל אנו יוצרים את חיינו. וכדי לעבור את האתגרים בהצלחה יש לאהוב. כדי שנהיה סלחנים כלפי הצד השני וגם כלפי עצמינו. אם נתפשר על אהבה והכי חשוב- על האיכות והסטנדרטים- לא נחוש אושר לעולם. לא נרצה לעבור שום אתגרים יחדיו. כ”שמתפשרים” על משהו בחיים צריך לזכות במשהו אחר. ובמה נזכה אם נתפשר על בן זוג? שנים של סבל? העיקר לקבל אישור מהאמא ולסמן וי בפייסבוק מול חברים מהיסודי?
אז עזבו את הסביבה, אתם לא צריכים את האישור שלה. אתם יודעים טוב מאוד מי אתם ומה אתם שווים. תרצו ותוקירו זוגיות אך אין צורך להזדקק לזה כי החיים שלכם כבר נפלאים. עכשיו. ברגע זה. פשוט תאהבו את עצמכם, תנו צ’אנס לעצמכם ולאנשים אבל היו כנים עם עצמכם לגבי מה שאתם מרגישים. האינטואיציה לעולם תהיה צודקת, חבל להתעלם ולקבל על זה סטירת לחי יותר מאוחר.
וציפיות? כל עוד אתם מרשים לאנשים שאיתכם להיות מי שהם, לפשל, ליפול ולקום (כל עוד הם לא פוגעים בכם כמובן ומשקיעים בכם הרבה אהבה) אז הציפיות שלכם בסדר גמור.
ותזכרו- אם שני הצדדים מעוניינים באמת, הכל עובד.
נשיקות.
