לרובנו אין מושג איך נמות יום אחד. לעתים קל לעבור נושא מרוב שזה מטריד, מלחיץ ובעיקר: לא בשליטתנו. אבל בריטאני מיינארד יודעת בדיוק איך היא מתכוונת להיפרד מיקיריה בעולם הזה: בתנאים שלה.
ראו גם: אשה צייצה את מות בעלה בשידור חי בלי ידיעתה
במשך 29 שנות מיינארד התנהלה ללא מורא בחיים. היא רצה במרתונים, טיילה באסיה במשך שנה ואפילו טיפסה על הר קילימאנג’רו. זה רק הגיוני שהיא תבחר למות באותו אופן, ללא פחד ובדרך שלה. בימים אלה היא יזמה קמפיין רחב היקף נגד הארכת חייהם של חולים סופניים בניגוד לרצונם ולתת להם למות בכבוד, מרגע שברור שאין להם סיכוי להירפא.
“כל משפחתי הרוסה”, אמרה בסרטון בו משתתפים גם בעלה ואמה, “אני הבת היחידה וזה גורם לי לבכות. זה קשה מאוד לשניהם אבל הם עמדו לצדי בבתי חולים ושמעו בדיוק מה אעבור אם לא אעשה זאת”.
ב-1 בנובמבר מתכננת מיינארד להיפרד מאוהביה לאחר שבאפריל נודע לה כי נותרה לה חצי שנה לחיות עקב גידול במוחה הנמצא בשלב 4. בשורת האיוב הגיעה אליה כשהיא בדיוק הייתה כלה טרייה שתיכננה להביא ילדים עם בעלה האהוב. מה שהתחיל ככאבי ראש אימתניים שתקפו אותה לא חלף גם כשלקחה כדור נגד מיגרנות. לאחר בדיקות התברר הנורא מכל: יש לה גידול במוח.
לאחר ניתוח גילתה מיינארד שהגידול אפילו גדל יותר. לאחר שבחנה את כל האפשרויות, הבחורה הצעירה הזו הגיעה למסקנה שמוות הוא הפתרון הטוב מכולן. יחד עם כל בני משפחתה, היא עברה לפורטלנד כדי להיות קרובים למרכז “מוות בכבוד” הפעיל מ-1977.
עד כה 1,173 אנשים קיבלו מרשם מיוחד שיביא למותם ו-752 מהם השתמשו בהם בפועל. כעת תצטרף אליהם מיינארד, שתלך לעולמה באמצעות מרשם לחומר מיוחד שהיא תקבל מהרופא שלה. כך היא מתכננת לסיים את חייה ומבהירה שאין זו התאבדות בשום פנים ואופן.
“אין לי תא אחד אובדני בגוף או רצון למות”, היא סיפרה ל”פיפל מגזין”, “אני רוצה לחיות. קיוויתי שיש תרופה למצבי אבל אין. הגידול במוחי יהרוג אותי וזה לא בשליטתי. שוחחתי עם מומחים ונודע לי שזו תהיה גסיסה מחרידה. לבחור למות בכבוד זה פחות מחריד”.
מספר מדינות בארצות הברית תומכות בזכות למות בכבוד ואף בישראל אושר חוק ברוח זו, אבל הדרך עוד ארוכה כדי שזה יהיה קביל בכולן. מיינארד מקווה שהעדות המוסרטת שלה תעזור להעביר את החוק גם בקליפורניה ומשם למדינות נוספות. “באמריקה יש אינספור אנשים שאין להם את היכולת, האמצעים והזמן כדי להתמודד עם המצב וזה לא הוגן”, היא אמרה. זו הסיבה שבזמן המעט שנותר לה היא מקדמת קמפיין כדי לעזור לאחרים לקבל את התנאים שהיא זוכה להם.
“זו בחירה אתית”, אומרת מיינארד, “ומה שהופך אותה לכזו זה עצם העובדה שיש לי בחירה. המטופל יכול לשנות את דעתו גם ברגע האחרון”. מיינארד לא מאמינה שהיא תשנה את דעתה עם הזמן ובחרה תאריך פרידה מיוחד במינו, יום לאחר יום הולדתו של בעלה. “מאוד רציתי לבלות את יום ההולדת לצדו אבל הכאבים הולכים וגוברים והעייפות הפיזית מתחילה להשתלט ולכן בחרתי מיד אחרי כן”.
בינתיים, היא עדיין מטיילת בחוץ אבל משתדלת לא להחזיק את הכלבים שלה לאחר שמעדה כמה פעמים בשבועות האחרונים. אחרי אחת הנפילות שלה היא איבדה את היכולת לדבר לכמה שעות וזכרה כמה מבהיל זה היה. ולכן היא עומדת מאחורי בחירתה אפילו יותר מתמיד.
ב-1 לנובמבר, יום הפרידה, היא תשהה במיטת שתחלוק עם בעלה. לצדה ישבו בעלה, אימה, האבא החורג שלה וחברה הטובה, שעוסקת ברפואה. “אני גוססת אבל בחרתי לסבול פחות”, אמרה, “ולהעביר אותי ואת משפחתי בפחות ייסורים”.
תודה לבריטאני מיינארד על פעילותה המבורכת עבור כה רבים.
מקווה שלא תסבלי יותר מדי עד אז 🙁
דרך People
