את הסיפור הזה מייקל סי הול, השחקן המגלם את דקסטר בסדרה, היה מעדיף לקבור עמוק בתודעה: נער מתבגר שלקח את הסדרה יותר מדי ברצינות ביתר את חברתו באופן קולנועי.
גירסה משופרת של רצח קנדי נראית ריאליסטית באופן מצמרר
סטיבן מיילס היה בן 16 כשדקר את חברתו בת ה-17, אליזבת תומאס, בראשה ובגבה כאשר בילו במיטתו בבית ההורים בבריטניה. לאחר הרצח הוא ביתר את רגליה וזרוע אחת ולאחר מכן עטף את האיברים והכניס לשקיות. לצורך הביתור הוא נעזר במסור שלקח מחדר העבודה של אביו, חוטב עצים. הרוצח כיסה את גופתה של הנרצחת ביריעת פלסטיק ירוקה מהגינה.
מדובר במקרה נוסף של צעיר שספג השראה מהסדרה נוטפת הדם והחליט שהוא רוצה להמשיך את העבודה מהנקודה שדקסטר סיים. בעבר תועדו כמה מקרים של מעריצים שרופים שהחליטו להראות לעולם את כשרונם בביתור גופות ולחקות את האיידול שלהם, רק עם הבדל אחד: על פי הסדרה, דקסטר רצח רק את אלה שעשו רע לחברה באופן בדוק ולעולם לא היה רוצח את חברתו ככה סתם.
הייתה לו אג’נדה, אידיאולוגיה מוסרית משלו. בעוד מיילס פשוט רצה לרצוח. בבדיקה פסיכיאטרית התברר כי מיילס סובל מאוטיזם. הוא סיפר שיש לו אלטר אגו בשם “אד” שפקד עליו לרצוח מישהו. כשאחותו של מיילס חזרה לבית, שעה לאחר הרצח, מיילס סיפר לה ש”אד גרם לי לעשות משהו רע”. בלשון המעטה.
הרוצח והנרצחת. מקור: פייסבוק
במהלך המשפט התברר לנוכחים שלמיילס אובססיה לסרטי אימה וסרטיו האהובים הם “פסיכו” ו”מועדון קרב”. בעבר, מתברר, מיילס אפילו סיפר לאקסית שלו שהוא “מתכוון לרצוח מישהו” והוא סימס לקורבן שלו: “את תראי הרבה דימיון באישיות של דקסטר ושלי”. התובע טען במשפט שמדובר ברצח מתוכנן כהלכה של בחורה צעירה שכל החיים היו לפניה ולא פרץ של אי שפיות זמנית בפקודה של “אד”.
במשפט נפסק שהרוצח אינו סובל מפסיכוזה כאשר אחת העדויות הייתה רשימה שהכין מבעוד מועד הכוללת את כל החומרים הדרושים כדי לבצע את הרצח. כמו כן, בתקופת הרצח התגלה שמיילס קרא את הטרילוגיה של “חניבעל”.
העונש: מיילס ירקב 25 שנה מאחורי סורגים. וכנראה שיצא בפחות. אילו היה נשפט כבוגר הוא היה נשלח לכלא לתקופה ממושכת יותר. השופט היה מזועזע עד העצם. הוא טען שמדובר במקרה יוצא דופן ונדיר לשמוע פרטים כה מחרידים בבית משפט.
השופט ציין שאליזבת היתה חברה אמיתית שגוננה עליו גם כשאחרים ירדו עליו על כך שהוא שונה, והזכיר כי כינה אותה “הפרויקט שלו” באופן כה קר ומנותק. מיילס יקבל את עונשו אבל אין דבר שינחם את משפחתה של אליזבת. אפילו במהלך המשפט הוא לא חשף חרטה ולא הביע רגש.
המקרה הזה מעלה שוב את סוגיית האלימות בסדרות וסרטים והשפעתה על צעירים שמפתחים הערצה עיוורת. הדמויות בסדרות אלו מפיצות כריזמה וגם כשהן עושות משהו רע, זה מוצג בסטייל וקשה לא לאהוב אותן. לרוצחים מכל הסוגים יש סקס אפיל חמקמק על המסך ומי שנפשו לא מפותחת מספיק כדי להבחין בין טוב לרע ולאמוד את ההשלכות עלול ליישם את מה שראה ללא שום הבנה עמוקה למעשיו. אולי מיילס ימשיך לצפות ב”דקסטר” בכלא אבל הפעם תחת פיקוח הדוק.
דרך Mail Online
