בשנת 1960, ימת אראל שבקזחסטן היתה הימה הרביעית בגודלה בעולם. שטחה היא כ-68,000 קילומטר, כשטחה של אירלנד. היא היתה מקור פרנסה לדייגים וכפרים רבים שקמו לחופיה, אך כיום, פחות מ-60 שנה לאחר מכן, הפכה הימה לצל חיוור של עצמה והיא יבשה כמעט לגמרי ממים.
קליפורניה אומרת ביי ביי לשקיות הפלסטיק
וכך, הפכה מה שהיתה ימה מפוארת לדוגמה חיה לנזק שהאנושות יכולה לגרום לסביבה. הסיבה לכך שהימה התייבשה היא הרחבה של איזורים חקלאיים בסמוך לנהרות שהזינו את הימה במים. האיזורים הנ”ל אכן הפכו לאיזורי גידול פוריים (עד אז היה שם מדבר), אך ההחלטה להשתמש במי הנהרות היתה קטלנית לימה עצמה, שהלכה והתייבשה. בשנת 1987 היא התפצלה לשני גופי מים נפרדים, וכיום גם הם כבר יבשים כמעט לגמרי.
העתיד של ימת אראל יכול להיות טוב. במהלך השנים נעשים נסיונות חוזרים ונשנים לשקם את הימה על ידי בניית סכרים והזרמת מים לאיזור. למרבה הצער, הניסויים האלה תלויים בגורמים פוליטיים בקזחסטן, מה שמאט אותם – אבל אולי בעוד 60 שנה נוספים תחזור הימה לימי גדולתה.
ככה נראית ההתייבשות בעיני הלווין:
וזה זה מה שאפשר למצוא היום באיזורים היבשים – בתי קברות לספינות נטושות ומדבר צחיח.
ולסיום – שקיעה:
דרך RT
