כמה קל לתעתע אנשים. בעידן בו כולם מעלים צילומים ברשתות החברתיות ונראים על גג העולם, מתחת לפני השטח לא פעם מסתתרת אמת אחרת. כזו הרחוקה שנות אור מהפרסונה המקרינה שמחת חיים, אור ואהבה. אחד הפרויקטים המסקרנים והחזקים שנראו לאחרונה הוא זה שיזמה קטרין סטון, מחברת ומייסדת Postpartum Progress, אשר פנתה לגולשות שסובלות מדיכאון שלאחר לידה, חרדה, פסיכוזה ובעלי הפרעות אובססיביות שישתפו צילום וימלאו את החסר במשפט הבא:
“When this picture was taken I was suffering from ____________. You can’t tell by looking, but I felt/was going through _____________.”
תשעה חודשים בשתי דקות: הריון בסטופ מושן
רבות נענו לאתגר הקטן והעבירו צילומים שממחישים פער עצום ממה שהן עברו בזמן הצילום. זה מיועד לכולנו, להיזכר כי מה שאנשים מציגים אינו חזות הכל. הנה חלק מהסיפורים שהתקבלו:
“בזמן הצילום הזה סבלתי מדיכאון חמור לאחר לידה. לא ניתן לראות מלהביט עלי אבל שעות לפני הצילום הזה ניסיתי להתאבד. בכיתי במשך שבועיים רצוף. שעה אחרי התמונה הזו, עליתי על במה והופעתי בתוכנית כשרונות שקשור לכנסייה כאילו הכל בסדר”(אדריאן פלדמן)
“בזמן הצילום הזה סבלתי מסיבוב שני של דיכאון לאחר לידה וזה היה שלושה שבועות לפני שהכנסתי את עצמי לבית חולים בעקבות מצבי ולאור חרדות איומות מהן סבלתי. לא ניתן לדעת זאת מלהביט עלי אבל לא עזבתי את הדירה במשך חודשים לפני צילום הזה ובתמונה זו בעלי גרר אותי ואת הילדים לראות קצת שמש. התמודדתי עם פלאשבקים מהדיכאון, נטיות אובדניות ומחשבות הרסניות” (קנדיס ברות’רס)
“בזמן הצילום הזה סבלתי מדיכאון לאחר לידה ומחרדות קיצוניות. לא ניתן לדעת מלהביט עלי אבל הרגשתי כאן כמו אמא איומה. היו לי נטיות אובדניות חודשים לפני כן. חוויתי התקפי זעם קשים שלא היה ברור לי מהיכן מגיעים. הזעתי מחרדה וסבלתי מהתקפי פאניקה לפחות פעם ביום. מצאתי את עצמי תקועה בין חומות של עצב, מה שהפך את היציאה מהמיטה לכואב ומתיש” (אדריאן ניבס)
“בזמן הצילום סבלתי מדיכאון חמור. מי שהביט בי מהצד לא יכול היה לדעת אבל הייתי צריכה להכריח את עצמי לצאת מהמיטה, בכיתי כל הזמן ושנאתי להיות אמא” (ג’סיקה דורקי)
“בזמן הצילום סבלתי מפוסט טראומה. לא ניתן לדעת מלהביט עלי אבל היו לי פלאשבקים עוצמתיים מהלידה, בכיתי כל רגע בו היתי לבד ונאבקתי עם רגשות אשמה על כך שאולי איני אוהבת את התינוק שלי מספיק כמו את אחותה הגדולה. חשבתי שאני משתגעת” (אליסיה גלאסגוק)
“בזמן הצילום הזה סבלתי מהתקפי זעם כתוצאה מדיכאון לאחר לידה. לא ניתן לדעת רק מלהביט עלי אבל כל דבר קטן הטריף אותי וגרם לי להתפרץ על אנשים. צרחתי כל הזמן וזרקתי דברים על הקיר כדי לא לפגוע בילדים שלי. זה היה כמו להביט עלי מהצד מאבדת שליטה בלי יכולת לעצור” (רובין מקרפארלן)
“בזמן הצילום הזה סבלתי מדיכאון לאחר לידה. לא ניתן לדעת מלהביט עלי אבל הייתי הרסנית כלפי עצמי וניסיתי להתמודד עם דיכאון עמוק והתקפי זעם קשים” (אלנה צ’נדלר)
“בזמן הצילום הזה סבלתי מפסיכוזה לאחר לידה. לא ניתן לדעת רק מלהביט עלי אבל הרגשתי כמו בגיהנום. שכולם שנאו אותי ושפטו אותי על המשקל שעליתי בעקבות ההריון. הרגשתי בודדה ומדוכאת. אני זוכרת פעם אחת שהסתתרתי בחדר שלי לרבע שעה, כולי בוכה, כי הייתי בטוחה שכולם חשבו שאני משוגעת”
“בזמן הצילום הזה סבלתי מדיכאון לאחר לידה וחרדה. לא ניתן לדעת זאת רק מלהביט עלי אבל עברתי רחמים עצמיים והתקפי פאניקה שהשפיעו על תפקוד מערכת העיכול שלי ועל הרצון לחיות” (מורגן שאנאהאן)
“בזמן הצילום הזה סבלתי מחרדה לאחר לידה. לא ניתן לדעת מלהביט עלי אבל הרגשתי שחיי יצאו משליטה. הרגשתי כעס ופאניקה והיתי בטוחה שאכשל בכל דבר שאעשה. חשבתי שאם אקפח את חיי מתוך חמלה למשפחתי, היא תוכל לתפקד באופן נורמלי בלי שאהרוס לה” (ונדי ואנוצ’י)
דרך Buzfeed
