למאיה דורון, בחורה בת 28, נמאס. מוקדם יותר הבוקר היא חוותה הטרדה מינית באוטובוס הקבוע בו היא נוסעת מדי יום לעבודה, על ידי בחור שראתה בדרך לעבודה בעבר. שעה לאחר ההטרדה, כשהיא עדיין נסערת, היא החליטה שאין שום סיבה לשתוק על מה שקרה.
בסרטון אמיץ מאיה מסתכלת היישר למצלמה, ומספרת בקול חנוק מדמעות בדיוק מה שקרה לה על האוטובוס. איך אישה אחת הזהירה אותה ש”הבחור הזה מסתכל עלייך קצת יותר מדי”, איך היא לא הצליחה להתחמק ממנו באוטובוס העמוס, איך הוא נצמד אליה והתחיל ולגעת בה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ואיך קרה לה מה שקורה להרבה מאוד בחורות במצב הזה – היא קפאה.
מאיה מספרת שזו לא הפעם הראשונה בה היא חווה הטרדה מינית בחייה. היא רחוקה מלהיות הבחורה היחידה שדברים כאלה קוראים לה. רבים מהגברים מעדיפים להתעלם מתרבות האונס, שמתירה לחברה להתייחס לנשים כאובייקטים מיניים בלבד ומשאירה אותן מפוחדות וחסרות דרכים להגיב בהתאם כשהן מרגישות מאויימות. שהרי אם אישה תעז להתלונן לבחור שהמבטים שלו לא נעימים לה מעטים הסיכויים שהוא יתנצל. סביר להניח שהוא יצחק עליה ויגיד “מי רוצה לגעת בך כונפה”.
מאיה מספרת שבעקבות התפוצה בפייסבוק של הסרטון (קרוב ל-200 שיתופים נכון לכתיבת שורות אלה), היא כבר הואשמה ברדיפת פרסום, ואנשים התבדחו על חשבונה ש”היא בטח נהנתה מזה”. מה שוודאי לא גרם לתחושת ה”נמאס” שלה להיעלם. על פי דבריה, מחר בבוקר היא תלך להגיש תלונה במשטרה נגד המטריד.
הסיפור של מאיה חשוב מאוד לצפייה על ידי אזרחים רבים בחברה שלנו כדי שאלה יראו איך נראית וכיצד מרגישה בחורה שנאלצת להתמודד עם מקרים כאלה. יש הרבה בחורות כאלה, שמתמודדות עם מקרים כאלה, כל יום. נמאס למאיה, ונמאס להן, אבל אלה אם כן יהיה שינוי ראדיקלי בחברה ובתרבות, כנראה שהמצב הזה לא ישתנה מהותית בשנים הקרובות. וזה עצוב ומרתיח ומתסכל.
התסכול הזה, ככל הנראה, הוביל בחור בשם גל דרוקר לפתוח מוקדם יותר השבוע קבוצת פייסבוק בשם “נשים נוקמות במטרידנים”.
“לאחר שנים שגברים מטרידים נשים ברשת וברחוב אנחנו מתארגנים להשיב להם מלחמה”, כותב דרוקר, שמאמין ש”צריכה לקום מחתרת נשים,שצריכה למשל להשתמש באישה כפיתוי שתלך ברחוב, כשמשני קצות הרחוב תתחבאנה נשים (רצוי בוצ’ות ,לסביות ושונאות גברים בעלות שרירים – וסליחה ומחילה על הסטיגמה), ואז הראשון שמעיז לדבר לא יפה לאשת הפיתוי או חלילה לשלוח ידיים, היא שורקת להן במשרוקית, והן תופסות את הבחור ומפוצצות אותו מכות”.
הקבוצה הפרובוקטיבית מעוררת תחושות שליליות גם אצל נשים שמכירות את הנושא מקרוב, וטוענות שאין טעם בשימוש באלימות מסוג אחד כדי להלחם באלימות מסוג אחר, ושהפתרון לבעיה צריך להיות שורשי ולא נקודתי. נקמה, אם תבוא, צריכה להגיע בחסות רשויות החוק, בצורת תלונות במשטרה וכתבי אישום. לא על ידי התארגנות אזרחית שיכולה להוביל לתוצאות הפוכות מהרצוי.
בחור בשם אלכס הפך להוכחה החיה ש”נקמה” כללית כזו יכולה גם לפגוע. לטענתו, אחרי וויכוח מקוון עם טבעונית, הוא קיבל ממנה הבטחה ל”נקמה”, ואכן כעבור יום אותה בחורה פירסמה בפייסבוק שהוא הטריד אותה מינית, תלונה שהועלתה לדבריו ללא בדיקה מקדימה לקבוצה הנ”ל. אלכס, גרוש עם שתי ילדות, נאלץ לראות את השם שלו מופץ ברשת כמטרידן בלי יכולת אמיתית להגיב. דרוקר הסיר את הפרסום לאחר שהבין כנראה שהוא שקרי. הוא גם טוען שמלכתחילה הוא לא חרץ את דינו, אלא הפציר בגולשי הקבוצה לבצע בדיקות משל עצמם כדי להחליט אם התלונה שפרסם אמיתית או לא. לטענת אלכס הנזק כבר נעשה, ותלונה נגד הבחורה ומפיצי התלונה ברשת כבר הוגשו במשטרה. צריך לזכור שגם הסיפורים השליליים האלה, של תלונות שווא על הטרדה מינית, אינן מפחיתות במאומה את החומרה של מעשי הטרדה אמיתיים ואת העובדה שהחברה שלנו נוחה הרבה פחות לנשים מאשר גברים.
אילוסטרציה: Shutterstock
