אחת החרדות הגדולות של הורים היא שהתינוק שהם מצפים לו בהתרגשות ייוולד מוקדם יותר מתאריך היעד. קשה להיערך לכך מבחינה נפשית. תינוק קטן וחסר ישע נאבק על חייו. המציאות הופכת בין רגע לשברירית. כל דקה נחשבת. כל תזוזה מקפיצה את הלב. וכעת דמיינו תינוקת שמגיעה לעולם 16! שבועות לפני המועד.
ראו גם: ככה נראית היום התינוקת של גרבר
יום 1
ביום הראשון אדי הקטנה שקלה 570 גרם בלבד ברגע הלידה. ארבעה חודשים מוקדם מהמקובל. כבר בשלב זה ההורים לא ידעו איך לעכל את המציאות הלא פשוטה לאחר שהרופאים אמרו להם כי לאדי יש סיכוי של 5-10 אחוז בלבד לשרוד. כמובן שהחל מזמן קצר לאחר הלידה היא חוברה למכשירים במטרה ליצב את מצבה דחוף.
מה עובר להורים בראש? האם להיקשר לקטנה למרות שסיכויי ההישרדות שלה כל כך נמוכים? איך למנוע מהפסימיות להשתלט ולתת לתקווה מקום? פשוט ממשיכים קדימה ועושים הכל.
יום 2
ביום השני העור של אדי כבר מראה סימני שיפור אבל הוא עדיין מתוח מאוד למגע. היא נמצאת תמיד באינקובטור שלה וכולם מקפידים שהיא תהיה בטמפרטורה קבועה ונוחה.
יום 3
ביום השלישי התינוקת עוברת טיפולי פיזיותרפיה כדי לעזור לה לפתח את עורה כהלכה ולא לאגור נוזלים. גם הימים הבאים היו מתוחים עבור המשפחה.
יום 8
תמונה משפחתית ראשונה.
יום 19
השבועיים הראשונים היו הכי קריטיים אבל בכל יום שעובר, סיכויי ההחלמה שלה גדלו. חיים מיום ליום. מדקה לדקה. ההורים התפללו שהיא תעבור תשרוד את הלילה. בשלב מסויים אדי הקטנטנה פקחה לראשונה את עיניה וראתה את כולם מייחלים שתנשום עצמאית, אתגר מורכב ומלחיץ מאוד. ומה שבטוח, ההורים עדיין לא נשמו לרווחה.
יום 20
אחותה הגדולה אף היא ניסתה לעזור בדרכה וליטפה את ראשה של אחותה שנלחמת על חייה. כמה מאבק בגוף כל כך זעיר. היא ציירה ציורים עבורה ולא זזה ממיטתה. כמו שומרת ראש קטנה.
יום 31
בת חודש.
יום 38
ההורים מוציאים את אדי מהאינקובטור כדי לקבל חיבוק חם ומרגיע מאבא ואמא. זה קורה ביום ה-41. במהלך זה בפני עצמו אינו חף מסכנה אבל היתרונות מתעלים.
יום 47
בשלב מסוים אדי כבר לא נזקקה יותר לתרופות ומחדירים לגופה העדין רק קפאין כדי לעודד הזעה. מדובר בהישג משמעותי. ביום ה-47 היא נראית כבר כמו תינוקת בריאה יותר אבל היא עדיין שוקלת רק 830 גרם.
יום 69
ביום ה-69, היא מועברת לבית חולים אחר הקרוב יותר לבית ההורים. התינוקת עדיין נמצאת במרחק כמה שבועות מהיום בו היתה אמורה להבליח אל העולם והדרך אל ההחלמה עוד ארוכה.
היום ה-86
ביום ה-86 אדי כבר לא באינקובטור וניתן להתחבק איתה יותר בקלות. בהחלט סוג של נחמה גדולה.
היום ה-103
כבר לא בטיפול נמרץ אבל נאלצת לבצע בדיקות תכופות.
היום ה-107
ביום ה-107 היא אוכלת לראשונה מבקבוק.
היום ה-120
ביום ה-120 היא מגיעה לביתה ומחוברת לחמצן. אבל לפחות אדי הצליחה להגיע לשם, הישג אדיר לגוף כה קטן.
היום ה-123
ביום ה-123 היא לומדת לקרוא!
היום ה-165
ביום ה-165 היא מנסה לחייך אבל זה עדיין קשה לה.
היום ה-191
היא מביטה סביבה עם עיניה הכחולות והפעורות והיא פשוט כובשת. בטח מנסה לפענח מה קורה בכלל. היא לומדת לאכול פודינג לאט לאט.
היום ה-204
ביום ה-204 אדי כמעט החלימה לגמרי ויצאה מכלל סכנה!
ולראות את החיוך הממיס שלה אומר הכל.
דרך Imgur
