העולם דובר האנגלית מתהדר בזמרים מלאומים שונים עם מבטאים מגוונים. זמרים בריטים למשל ממש לא נשמעים כמו אמריקנים כשהם מדברים, למרות שהם דוברים שפה דומה.
עם זאת, כשהם שרים המבטאים כמעט נעלמים. ברוב המקרים לא תוכלו לזהות זמרים בריטיים לפי המבטא שלהם בזמן שהם שרים, ואפילו האדם עם המבטא הישראלי הכי נורא יישמע סבבה לגמרי כשהוא שר באנגלית.
למה זה קורה, בעצם? לתופעה הזאת יש שתי סיבות עיקריות, הראשונה פיזית והשנייה יותר פסיכולוגית.
אדל. כשהיא מדברת המבטא שלה הרבה יותר מורגש
נתחיל בפיזית: מבטאים הם בעצם דגשים שונים על עיצורים ותנועות שונים. הגרון שלנו רגיל להגות צלילים מסויימים שנמצאים בסמיכות זו לזו בדרך מסויימת התואמת את השפה שלנו, אל לא תמיד תואמת את הנהוג בשפות אחרות. יש אנשים שמסוגלים להבין את ההקשרים האלה ולשלוט בהם בצורה מוחלטת, והם גם אלה שממש טובים במבטאים. אחרים לא מצליחים לשנות את ההרגלים הוורבליים שלהם ולנצח ישארו עם מבטא זר.
בזמן שירה אנחנו משתמשים בצורה שונה במיתרי הקול ושרירי הפה שלנו. עיצורים ותנועות מופקים בצורה שונה כשאנחנו שרים מאשר שאנחנו מדברים, ולכן המבטאים מאבדים את הכח שלהם. למעשה, במקרים רבים צריך להתאמץ במיוחד כדי לשמור על מבטא בזמן שירה – וכאן נכנסת לתמונה הסיבה השנייה.
אנשים הם חקיינים מטבעם. ככה אנחנו לומדים לדבר ולהתנהג – וככה אנחנו גם לומדים לשיר. אם אנחנו שומעים הרבה שירים במבטא אמריקני סביר להניח שגם אנחנו נשיר באותו סגנון במבטא כזה, במיוחד שמראש עניין המבטאים, כאמור, הופך להרבה יותר פשוט. סביר גם להניח שזמרים שפונים לשוק האמריקני מסגלים את קולם לשיר במבטא אמריקני משיקולים שיווקיים.
עובדה שבמקרים מסוימים המבטא מאוד מורגש בשירה. במקרה של הקלאש, הסגנון הווקאלי של ג’ו סטראמר מחקה “דיבור רגיל”. במקרים אחרים, להקות בריטיות כמו הקינקס שמרו במכוון על המבטא הבריטי שלהן כדי למשוך קהל אמריקני שנדלק מהבריטיות המגניבה שלהן.
זו גם הסיבה שלסגנונות מוזיקליים שונים יכולים להיות מבטאים שונים. בעברית, למשל, אפשר לתת כדוגמה את ההדגשים על ה-ח’ וה-ע’ במוזיקה מזרחית או בשירה נשית מהאף בשירי ארץ ישראל היפה והטובה. גם אם אשכנזי יתחיל לשיר שירים כאלה – רוב הסיכויים שהוא ימצא את עצמו שר במבטא המקורי בו הוא שמע את השיר.
דרך BuzzFeed |תמונה: Shutterstock
