בין כל סרטונים שעולים ליוטיוב ניתן פעם בכמה זמן להיתקל בווידאו נוגע במיוחד בכיכוב דמות אמיצה שחורצת: “זו אני”. באופן נקי, חשוף, בלי פילטרים. וכשסרטון כזה הופך ויראלי זה באמת מכל הסיבות המוצדקות. זה מה שקרה מוקדם יותר הקיץ בסרטון הזה, שיצרה בחורה אחת בשם רבקה בראון.
הסרטון שיצרה האמנית הצעירה בכיכובה עשוי מתצלומי סלפי שתועדו לאורך שש וחצי שנים.
ראו גם: אב תיעד את בתו הקטנה גדלה מגיל 0 ל-14 ב-4 דקות בסרטון היפהפה הבא
הווידאו מצליח להמחיש בדיוק מה עובר עליה בחיים הללו ומדובר בלא מעט: דיכאון, חרדה, טריכוטילומניה (בין מאפייניה נמצא דחף בלתי נשלט למרוט שיער) ודרמטילומניה (דחף בלתי פוסק לחטט בעור). לרוב אנחנו לא ממש שומעים או רואים חומרים על ההפרעות הללו ומי שסובל מהן לא נוטה להיחשף.
באופן אובססיבי -כפייתי רבקה לא יכולה להשתחרר מההפרעות שלה אבל הן סיפקו הצצה מרתקת לתוך חייה המורכבים והפכו אותה למי שהיא. כבר כמה זמן היא מעלה “יומנים אישיים” ליוטיוב המתארים את מצבה והיא מצליחה, בעזרת החשיפה האישית שלה, לעורר מודעות להפרעות הללו ולסחוף מיליונים אחריה. בעזרתה, כל מי שסובל מהפרעות אלה יודע שאינו לבד.
מצפייה בסרטון התמלאתי עצב רב. לא בהכרח בגלל ההפרעות שלה, כי אין אדם מושלם ולכל אחד גורר שק של קשיים כאלו ואחרים, אלא כמו על הזמן שעבר ונראה על פניה. כל יום נעלם מאיתנו קצת יותר. לאורך כל הסרטון היא נשארת עם חיוך קפוא וקשה לא לצלול לתוך המבט שלה, המזמין אותך לתוך נפשה. לעיתים ניתן ממש להרגיש את הייסורים שלה ואתה רוצה לחבק אותה ולהגיד, היי, הכל בסדר.
לאורך הסרטון היא מצליחה להעביר תחושות חזקות גם בלי לומר מילה. וזה בעצם, אומר הכל.
דרך Upworthy
