יש אנשים שמנהלים רומן עם תאומות ג’ינג’יות, ונשים שמפליצות בישיבות כדי להאשים אחרים, ויש עובדים משועממים, ויש הרבה חרמנות ובגידות ובדידות ודכאון, ויש שמאלנים עם הרהורי תשובה, ואנשים שלא מרוצים מחיי המין שלהם ומהמשפחות שלהם ומהמדינה שלהם ומהבחירות שעשו בחיים.
איך אני יודע? קראתי ב-Secret! כמה שבועות של שימוש באפליקציית הסודות הזו עזרו לי לגבש שתי מסקנות מעניינות: שהסודות שרוב האנשים מספרים די משעממים ועדיין, רשת חברתית אנונימית כמו “סיקרט” מעניינת הרבה יותר מפייסבוק.
יותר מכפי ש”סיקרט” מרתקת היא חושפת צורך עצום שהרשתות החברתיות הקיימות לא ממלאות. פייסבוק מחייבת אנשים להיות במיטבם כי אף אחד לא אוהב מחשבות קודרות או מעשים נבזים. מלבד זאת, פייסבוק לא מיועדת בשביל המשתמשים עצמם אלא עבור החברים שלהם. להיות מצחיק, ציני, מעניין ומרגש זו הדרך לקבל הרבה לייקים, אבל רק תנסו לשתף שם וידוי על מעשה מאוד מביך שעשיתם ולא מוציא אתכם טוב, ולא כדרך לגרוף עוד אמפטיה ולייקים. פייסבוק זה בהחלט לא המקום לגלות בו שהייתם הורים מאוד גרועים לדג הזהב שגידלתם. פייסבוק היא זירה די מדכאת, את חופש הביטוי ואת האני, ומקדש לצביעות.
מי שינסה לבטא שם דעות אינדיבידואליות, לא מקובלות, שלא מזוהות עם “שבט” מסוים עשוי לגלות שהוא מדבר עם הקיר ולא במובן חיובי. חוץ מזה, מה כבר יכולות להיות גבולות הגזרה של חופש הביטוי כשכל המשפחה, הבוס וההוא מוועד הבית עוקבים אחריך?
“הסוד” השמור מכל
את החלל העצום הזה מנסה למלא אפליקציות כמו Secret ודומותיה. אבל תחילה, למי שלא יודע, Secret זו אפליקציה למשלוח הודעות אנונימיות, יוזמה של דיוויד בייטואו וכריס ביידר, שזיהו את הצורך בחלופה לעידן האפס פרטיות. כאשר רשתות חברתיות כמו פייסבוק סוחרות בזהות של המשתמשים בהן, סיקרט היא חלופה שמאפשרת לכם לשתף תוכן בלי להיות מזוהים. קצת כמו טוקבקים אנונימיים אבל במתכונת של ניוזפיד כמו טוויטר או פייסבוק. היא עונה על התשוקה לחשוף בגלוי את כל הסודות שמכבידים עלינו, ללא נטל הזהות. כך נוכל יותר להיות נאמנים לטבע האמיתי שלנו.
Secret מאפשרת לכל משתמש להעלות מסר אנונימי טקסטואלי על גבי תמונה מבלי שאיש יידע מי עומד מאחורי הפרסום. אפשר לאהוב (כמו לעשות לייק) כל סוד או להגיב לו בצורה אנונימית, כאשר המגיב האנונימי מזוהה רק באמצעות אייקון קטן שמתחלף מהודעה להודעה (הלהיט, אייקון הקקי, Poop). התכונה המעניינת של סיקריט היא האפשרות לצרף את החברים שלכם מהפידים (פייסבוק או טוויטר) ומאנשי הקשר בנייד. כך שאתם יודעים שמפרסם ההודעה הוא חבר או “חבר של חבר” אך לא ידוע לכם במי מדובר לרוב. רמז נוסף לזהותו של המפרסם היא במידת הקירבה הגיאוגרפית שלו אליכם (למשל, 0.5 מייל ממך).
על פי פוסט בבלוג של החברה, סיקרט גייסה 25 מיליון דולר בסבב האחרון, כמה חודשים לאחר שגייסה 12.7 מיליון דולר, והחברה אישרה ל-Business Insider כי השווי שלה נאמד ביותר מ-100 מיליון דולר. בארה”ב האפליקציה פופולרית בחוגים טכנולוגיים, אך לא הפכה למיינסטרים כמו המתחרה, Whisper, המדורגת במקום ה-12 ברשתות החברתיות בארה”ב, בעוד סיקרט במקום ה-132, על פי App Annie.
סיקרט קיבלה את השיק האליטיסטי שלה מהמקור, כאשר החלה את דרכה בעמק הסיליקון בקליפורניה, וגם בעקבות השקתה בארץ אומצה על ידי הסיליקון ואדי המקומי שלנו, אם כי נראה שבשבועות האחרונים קצב ההצטרפות עולה, ועקב כך ירדה הרמה וניכר תהליך “סחיזציה” של הרשת על פי “הוותיקים”.
הסודות שמתפרסמים בסיקרט מגוונים, חלקם בעל ערך עסקי מסוים אך רובם רכילות על בסיס אישי. המאפיין הכי בולט של הסודות שמתפרסמים ב”סיקרט” זו כנות. שקרים והשמצות, על פי התרשמות מקרוב, קיימים ב”סיקרט” אך לא בהכרח בהיקף גדול יותר משקרים שאנשים מספרים בגלוי. הכנות יכולה לקבל ביטוי אכזרי של “שיימינג”, ביוש אנשים מסוימים כפי שכבר קרה בעבר. סיקרט היא המקום היחיד בו משתמש יכול לעשות “לייק” לפוסט של עצמו בלי להרגיש סחי במיוחד, או המקום היחיד בו אדם יכול להפיץ שמועה על עצמו או לפנות למשתמשים באופן אנונימי כדי לברר מה דעתם עליו, על החברה שלו או על אחרים.
אין טעם לדוש בשאלה אם מדובר בסודות אמיתיים. בחלק גדול מהמקרים קשה לדעת, אך זה לא הופך את הסודות האלה למעניינים פחות, הצצה לתוך הנפש האפלה של אחרים ומקום אידיאלי להפצת שמועות.
אפליקציות כמו “סיקרט” יצרו קטגוריה חדשה של רשתות “אנונימיות-חברתיות”. רוב הסודות ב”סיקרט” אינם מהזן שעושה סרטים נהדרים כמו “הרגתי אדם ואף אחד לא יודע”, או “אחרי שנתיים התברר לי שאשתי היא גבר” אלא מהזן של “אתמול נישקתי גבר”, שהופכים להיות “ביג דיל” רק אם מנסים לנחש את זהות האדם המדובר. באופן הזה, סיקרט מאפשר למשתמשים לפלרטט עם הפרטיות, כמו ריקוד של צלליות שלרגעים נדמה שזהותן האמיתית נחשפת אך באופן מטושטש, לא ודאי. במובן זה, “סיקרט” היא הדבר הכי מרתק שקרה לרשתות החברתיות מזה שנים, תגובת נגד טבעית לתרדמה שהפילה עלינו פייסבוק. לאן כל זה הולך? לא ברור, אך כל עוד יש סודות ושקרים ויצרים אפלים, תמיד יהיה מקום לאפליקציות כאלה.
כמה מילות סיום בעניין המודל העסקי של “סיקרט”. בדיחה אחת שחוזרת על עצמה היא שזו מתבססת על סחיטה. יום אחד תפנה “סיקרט” לכל בעלי הסודות ותדרוש מהם תשלום גבוה עבור דמי שתיקה. צחוק בצד, זו תמימות לחשוב ש”סיקרט” מספקת אנונימיות מוחלטת. מישהו, בסופו של דבר ידע: עובדים בחברה, האקר שיצליח לפרוץ את מסד הנתונים, תקלה מסתורית ועוד. ההיסטוריה יכולה ללמד. ביום בו זה יקרה, אנשים שחשפו סודות אישיים מדי יגלו שאלה חזרו כדי לרדוף אותם.
