החברה האמריקנית הזו נקראת “דרכים סולאריות” (Solar Roadways) וכפי שניתן להבין מהשם היא מפתחת כבישים שעשויים מפאנלים סולאריים משושים המתחברים זה לזה.
על פי החברה, אם ארצות הברית תחליף את מערכת הכבישים המהירים שלה בפאנלים סולאריים כאלה, היא תפיק יותר אנרגיה מהצריכה השנתית של ארצות הברית בשנה.
הפאנלים עשויים מזכוכית מחוסמת, אך עוצבו נגד החלקה. עדיין מעניין לבחון בתנאי שטח את ההבדל בחיכוך בין כבישים סולאריים כאלה לבין כבישי אספלט רגילים.
כל פאנל מורכב משלוש שכבות בסיסיות: שכיבת הכביש השקופה למחצה, חזקה מספיק כדי לשאת משאיות סמיטריילר בתנאי מזג האוויר הגרועים ביותר וקשיחה מספיק כדי לספק חיכוך. שכבה שנייה היא שכבה חשמלית שתשא את רכיבי החימום, התאורה, התקשורת והבקרה הנחוצים במערכת כביש חכם. שכבה נוספת היא הפאנל הסולארי שתאגור את אנרגיית השמש ותפיץ כחשמל לבתים ולעסקים המחוברים לכביש.
כבישים אלה כוללים תאורה פנימית, באמצעות קווי הפרדה מ-LED, והם מחממים את עצמם כדי למנוע הצטברות של קרח ושלג. כבישים כאלה מאפשרים גם שינוי דינמי בסימוני חנייה וקווי הפרדה, כמו גם סימני הכוונה. הטכנולוגיה הזו גם עשויה לסייע בהגנה על חיי בעלי חיים שחוצים את הכבישים ובטיחות הנהגים.
המפתחים מתארים עתיד בו מכוניות חשמליות יוכלו להיטען תוך כדי נסיעה על הכבישים הסולאריים, כך שלא יזדקקו לעצור כדי להיטען.
כמובן שיש גם חסרונות לכבישים כאלה, בהן העובדה שכל כביש מחווט בכבלים שונים והנחת תשתיות שכרוכה בהשקעת עתק. העלות לפיתוח זכוכית עבור כבישים חכמים? בין 15 ל-25 מיליון דולר במשך שלוש עד חמש שנים. עבור ייצור המוני, מדובר בעלות של דולר לכל מטר רבוע. עלות כל פאנל מוערכת ב-7,000 דולר, והכוונה היא להתקין מיליארדי פאנלים כאלה, בעלות של ביליוני דולרים. עם זאת, בטווח הארוך, אם הכל יפעל כשורה, ההשקעה הזו תחזיר את עצמה. השקעה בתשתיות יעילות יותר היא לרוב הימור כלכלי משתלם.
החברה התקינה כברת דרך קטנה של פאנלים סולאריים לצורכי ניסוי באיידהו, אך היא זקוקה למיליון דולר כדי לערוך ניסוי רציני. על כן, היא מגייסת חלק מהכסף דרך קמפיין מימון המון באינדיגוגו. עד כה הם גייסו יותר מחצי מיליון דולרים. תודה למוטי פנחסי ויובל שחורי על הטיפ.
