ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בכנסת שמעה אתמול עדויות של עולים המבקשים להינשא בישראל ונאלצים לסבול התעמרות מצד הממסד הרבני שדורש מהם להוכיח את יהדותם טרם נישואיהם. את הדיון פתחה השחקנית אניה בוקשטיין שסיפרה על ההליך “המתנכר”, כהגדרתה, שעברה ברבנות כשביקשה להוכיח את יהדותה טרם נישואיה. על פי הדיווח, בוקשטיין התבקשה להשיג את תעודת הלידה של סבתא רבה שלה משנת 1901. רק לאחר שפנתה למיזם שורשים של ארגון רבני צהר היא הצליחה להשיג את המסמך בעזרתם. אך הקשיים לא הסתיימו שם.
בוקשטיין פירסמה פוסט בפייסבוק בו ביקשו לגולל את הסיפור המלא והנה הוא לפניכם:
“אתמול הוזמנתי לדבר בכנסת בועדה לקליטה ועליה.סיפרתי שם על הקשיים בהם נתקלתי כשביקשתי להתחתן עם בן זוגי ברבנות.
ראיתי שהתפרסמו כל מיני ציטוטים מתוך הועדה וחשוב לי לספר כאן את הסיפור במלואו ובעיקר להבהיר למה היה לי חשוב להגיע ולהעביר את המסר.
לא יודעת אם אתם יודעים, אבל גם אם בתעודת הזהות כתוב שאת יהודיה, גם אם המדינה וכל הרשויות שלה מכירות בך כיהודיה, אבל נולדת במדינה אחרת ועשית עלייה, מבחינת הרבנות את חשודה. את נשלחת לוועדת החריגים שנקראת: בירור יהדות.
בוא נשים רגע את העלבון בצד – ותאמינו לי שזה מעליב, אספר לכם איך זה הלך.
הוזמנו לברור ראשוני מול חוקר היהדות. אמא ואני לקחנו בוקר חופש, הצטיידנו במסמכים שהיו בידנו והיינו אופטימיות.יותר מזה, לא חששנו לרגע שמישהו עלול לערער על יהדותנו.
אבל לצערנו, הרב שערך את הבירור, לא הסתפק בתעודות הלידה שלי, של אמי ושל סבתא. גם תעודת הנישואין של הורי לא הניחה את דעתו והוא דרש ממני להשיג גם את תעודת הלידה של סבתא רבא משנת 1901!! הרי כולנו מחזיקים מסמכים כאלה בבית.
איך משיגים דבר כזה? מאיפה?
יצאנו מהבירור מיואשות. היו מחשבות לנסוע להתחתן בחו״ל אבל היה לנו חשוב להתחתן חתונה יהודית. ואז שמענו על ארגון ״שורשים״ שמתמחה ועוזר במיוחד במקרים כאלה.
אמא ואני נסענו לירושלים סיפרנו שוב את כל הסיפור ולמזלנו הגדול אחרי 10 ימים הם אמנם לא הצליחו להשיג את התעודה המבוקשת אבל מסמך אחר שחוקר היהדות הסכים לקבל.
נשמנו לרווחה, הנה המסמכים בידינו ולכאורה עכשיו המסע המופרך הזה אמור להסתיים, אז זהו שלא…
זומנו לשימוע, לא פחות ולא יותר בבית הדין הרבני, שוב יום חופש מהעבודה, שוב מתח.. הגענו. ומה שקרה בחצי שעה הזו מול הרב היא פארסה מגוחכת. הרב ועוזרו לא הכירו את התיק שלי, למעשה הם אפילו בלבלו אותנו עם תיק אחר. אמא שלי שעמדה על דוכן העדים, ספגה שוב מבול של שאלות משפילות ולא רלוונטית ובשביל מה? הרי כבר כל התעודות והמסמכים בידיהם.
לבסוף עברנו את המבחן.
עצם הבירור הוא אולי לגיטימי אבל הדרך לשם חייבת להיות יעילה מקצועית ואנושית יותר.
היום כשהגעתי לספר את הסיפור שלי, גיליתי שזה עוד כלום לעומת מסכת היסורים שהרבנות מעבירה זוגות אחרים, שסיפרו את סיפורם.
והבנתי עוד משהו, ההתנהגות הזאת של הרבנות זו לא טעות או רשלנות אלא מדיניות מכוונת של ביריונות וזלזול. של מונופול גס מיושן ואטום. גוף שעושה שימוש לרעה בכוחו העצום.
איך אני יודעת את כל זה? חוץ מהסיפורים הקשים.. כי נציג הרבנות שהוזמן לתת דין וחשבון בוועדה או אולי לנסות לשפר ולעזור, פשוט לא טרח להגיע. לחברי הועדה נמסר שהרבנות לא חושבת שהעניין הזה נוגע לה.
אז מהרבנות כבר הבנו שלא תבוא בשורה, אבל מחברי הכנסת היא חייבת לבוא.
התפקיד שלהם הוא להוציא מידיה הגסות של הרבנות את חופש הנישואין שלנו, לייצר אלטרנטיבה חוקית אזרחית כדי שכל אזרחי המדינה הזו יוכלו להנשא. גם חבריי בקהילה הגאה או כאלה שהאמונה שלהם לא עוברת את מבחן הרבנות. כי הרבנות מזמן כבר לא מפקיעה מאיתנו רק זכויות אזרח כמו נישואין ומשפחה, הרבנות מפקיעה מאיתנו גם את היהדות שלנו ומרחיקה אותה מאיתנו”.
ראיתי שהתפרסמו כל מיני ציטוטים מתוך הועדה וחשוב לי לספר כאן את הסיפור במלואו ובעיקר להבהיר למה היה לי חשוב להגיע ולהעביר את המסר.
לא יודעת אם אתם יודעים, אבל גם אם בתעודת הזהות כתוב שאת יהודיה, גם אם המדינה וכל הרשויות שלה מכירות בך כיהודיה, אבל נולדת במדינה אחרת ועשית עלייה, מבחינת הרבנות את חשודה. את נשלחת לוועדת החריגים שנקראת: בירור יהדות.
בוא נשים רגע את העלבון בצד – ותאמינו לי שזה מעליב, אספר לכם איך זה הלך.
הוזמנו לברור ראשוני מול חוקר היהדות. אמא ואני לקחנו בוקר חופש, הצטיידנו במסמכים שהיו בידנו והיינו אופטימיות.יותר מזה, לא חששנו לרגע שמישהו עלול לערער על יהדותנו.
אבל לצערנו, הרב שערך את הבירור, לא הסתפק בתעודות הלידה שלי, של אמי ושל סבתא. גם תעודת הנישואין של הורי לא הניחה את דעתו והוא דרש ממני להשיג גם את תעודת הלידה של סבתא רבא משנת 1901!! הרי כולנו מחזיקים מסמכים כאלה בבית.
איך משיגים דבר כזה? מאיפה?
יצאנו מהבירור מיואשות. היו מחשבות לנסוע להתחתן בחו״ל אבל היה לנו חשוב להתחתן חתונה יהודית. ואז שמענו על ארגון ״שורשים״ שמתמחה ועוזר במיוחד במקרים כאלה.
אמא ואני נסענו לירושלים סיפרנו שוב את כל הסיפור ולמזלנו הגדול אחרי 10 ימים הם אמנם לא הצליחו להשיג את התעודה המבוקשת אבל מסמך אחר שחוקר היהדות הסכים לקבל.
נשמנו לרווחה, הנה המסמכים בידינו ולכאורה עכשיו המסע המופרך הזה אמור להסתיים, אז זהו שלא…
זומנו לשימוע, לא פחות ולא יותר בבית הדין הרבני, שוב יום חופש מהעבודה, שוב מתח.. הגענו. ומה שקרה בחצי שעה הזו מול הרב היא פארסה מגוחכת. הרב ועוזרו לא הכירו את התיק שלי, למעשה הם אפילו בלבלו אותנו עם תיק אחר. אמא שלי שעמדה על דוכן העדים, ספגה שוב מבול של שאלות משפילות ולא רלוונטית ובשביל מה? הרי כבר כל התעודות והמסמכים בידיהם.
לבסוף עברנו את המבחן.
עצם הבירור הוא אולי לגיטימי אבל הדרך לשם חייבת להיות יעילה מקצועית ואנושית יותר.
היום כשהגעתי לספר את הסיפור שלי, גיליתי שזה עוד כלום לעומת מסכת היסורים שהרבנות מעבירה זוגות אחרים, שסיפרו את סיפורם.
והבנתי עוד משהו, ההתנהגות הזאת של הרבנות זו לא טעות או רשלנות אלא מדיניות מכוונת של ביריונות וזלזול. של מונופול גס מיושן ואטום. גוף שעושה שימוש לרעה בכוחו העצום.
איך אני יודעת את כל זה? חוץ מהסיפורים הקשים.. כי נציג הרבנות שהוזמן לתת דין וחשבון בוועדה או אולי לנסות לשפר ולעזור, פשוט לא טרח להגיע. לחברי הועדה נמסר שהרבנות לא חושבת שהעניין הזה נוגע לה.
אז מהרבנות כבר הבנו שלא תבוא בשורה, אבל מחברי הכנסת היא חייבת לבוא.
התפקיד שלהם הוא להוציא מידיה הגסות של הרבנות את חופש הנישואין שלנו, לייצר אלטרנטיבה חוקית אזרחית כדי שכל אזרחי המדינה הזו יוכלו להנשא. גם חבריי בקהילה הגאה או כאלה שהאמונה שלהם לא עוברת את מבחן הרבנות. כי הרבנות מזמן כבר לא מפקיעה מאיתנו רק זכויות אזרח כמו נישואין ומשפחה, הרבנות מפקיעה מאיתנו גם את היהדות שלנו ומרחיקה אותה מאיתנו”.
תודה ל-Assaf Megidash
