כבר כמה זמן שאני נפעמת מציוריו של יבגני אוגורצוב, אותם קיבץ לאוסף הנקרא “התקופה הכחולה שלי”. היה לי קשה להתעלם מהמאפיין הבולט של כל ציוריו: צבע כחול על כל גווניו, עולם תעשייתי קר ומנוכר בו האדם כמעט נעלם.
עולם בודד, מלנכולי ומדכדך אבל גם מהפנט ביופיו. בסלון שלי מתנוסס אחד מציוריו ולעתים אני מביטה בו ומהרהרת לעצמי, מתי הבחור בן ה-26 מנשר יקבל את ההכרה שמגיעה לו. הוא עצמו, כך נשמע, אינו מתרגש יותר מדי מהכישרון שעבר אליו בירושה מסבו שהיה אמן ואחראי תפאורה באוקראינה. “התחלתי לצייר מזמן”, מספר אוגורוצוב, “לפי מה שאמי מספרת, כבר בגיל קטן קשקשתי על הקירות. לא למדתי מסודר. סבא שלי אמר לאמא ‘שימי לב, יש לו כישרון’ ובסוף הגעתי לאיזו מורה שנפטרה אחרי שנתיים”. אוגורוצוב עלה עם משפחתו מאוקראינה בגיל שלוש. ההתאקלמות הייתה טובה לדבריו אבל מהר מאוד התחילו הצרות. בגיל 12 הוא אובחן בזאבת, מחלה שפוגעת במערכת החיסון של הגוף. “הייתה תקופה שהחסרתי לימודים, קרסו לי הכליות ועזבתי את חטיבת הביניים בגיל 13. הייתי בבית החולים. בשלב מסויים אפילו שקעתי למוות קליני. אני זוכר שהייתי בעולם הבא וכבר רציתי ללכת והתגלה אלי אור עוטף”.
למזלו ולמזלנו, אוגורוצוב שרד אבל הקשיים לא הרפו. הוא חזר לטיפול נמרץ והלימודים ירדו מהפרק. הוא השקיע בעיקר באנגלית ובמתמטיקה ועם הזמן הרגיש איך הוא הולך ומתנתק חברתית. “גדלתי ברחוב מבחינתי כי כל הזמן הייתי בין הבית לבית החולים. הייתה תקופה שהייתי בכסא גלגלים בגלל סיבוכים. שיקמתי את עצמי לבד”.
אוגרצוב מצא מזור בציורים שלו אבל הוא התדרדר נפשית. “תקפו אותי דיכאונות וחרדות. היום אני כבר עוסק במשהו אחר, מצייר או מטייל”. כן, מדובר באמן רגיש ומיוסר לפי הספר. כזה החי מ-3000 שקל מביטוח לאומי לדבריו. “לא ממש הצלחתי עד היום להתפרנס”, מספר אוגורצב, “כיום אני לומד עיצוב גרפי ואני מקווה להסתדר אחרי ולעבוד בתחום”.
גם אני מקווה כי הוא ממש מוכשר לדעתי. האמן האהוב עליו הוא קלוד מונה ולא קשה להבין שכחול זה הצבע האהוב עליו. סדרת הציורים “התקופה הכחולה’ נוצרה כבר מ-2010 ונמשך עד היום. “הייתי שקוע הרבה באינטרנט והתאהבתי בז’אנר של מדע בדיוני. אני אוהב את הקטע העירוני. אמי אמרה לי ‘שכח מזה, צייר משהו שמח’ אבל יש משהו שם שמושך אותי. אנחנו מתחברים למשהו שהכי סבלנו ממנו”.
אוגורצב נמשך גם לאווירת ההיי טק: “ישנם במשרדים אורות לבנים שמשדרים אווירה כחולה בחשכה. אני אוהב לצייר בניינים אולי כי גדלתי באזור תעשייתי. אומרים שנשר זה סוג של חור ויש הרבה בתי זיקוק שנותנים לי השראה. יש משהו בעיר שאתה נבלע בעוצמה שלו. אני יוצא בעיקר בערבים כי אסור לי ממש לצאת לשמש ואז האזור התעשייתי בערב מזכיר לי עולם עתידי. מין בריחה מהמציאות”. אוגורוצב מודה שקיים לא מעט בדידות באמנות שלו “רוב חיי הייתי בודד ומנותק מהכל”. מה שבטוח, הבדידות בציוריו היא מה שמחברת אותי אליו.
הציור שהתאהבתי בו וכעת נמצא בסלון שלי. הניכור המופלא מכל מתוך “התקופה הכחולה שלי”
הצייר יבגני אוגורצב. משקף את הבדידות והניכור הקפיטלסטי במלוא הדרו הכחול
