יהלום התקווה – היהלום המפורסם ביותר בעולם

הסיפור שלו…

בעליו הראשון של יהלום התקווה המתועד הינו סוחר אבני החן הצרפתי ז’אן בפטיסט טברנייה. בזמנו היהלום נקרא ” הכחול של טברנייה”. הוא מכר אותו למלך צרפת לואי ה-14 בשנת 1668. משערים שהוא נכרה בהודו ומשקלו היה כ-115 קרט.

בשנת 1678 הסמיך המלך לואי הארבעה עשר את תכשיטן החצר, לחתוך פעם נוספת את “הכחול של טברני” והלה יצר אבן מלוטשת במשקל 67.125 קרט, אשר מאותה עת נרשמה ברשימות הממצאים של ארמון המלכות בשם “היהלום הכחול של מלך צרפת”.

בשנת 1749, לואי החמישה עשר, נינו של לואי הארבעה עשר, ציווה על תכשיטן החצר כי היהלום יושם בתכשיט מפואר יותר וישמש עיטור מסדר גיזת הזהב אותו יענוד המלך. לאחר מותו עשר פסק השימוש בתכשיט. היהלום עבר לבעלותו של נכדו, לואי השישה עשר. בתקופת שלטון בעלה עשתה מארי אנטואנט שימוש אישי בתכשיטים מלכותיים רבים, אולם “הכחול של צרפת” נותר באותו תכשיט.

ב-11 בספטמבר 1792, בעוד לואי ה-16 ומשפחתו היו מוגבלים לארמון טווילרי, סמוך לכיכר הקונקורד, זאת בעת השלבים המוקדמים של המהפיכה הצרפתית, פרצה כנופיית גנבים למחסני המלך וגנבה את רוב תכשיטי המלכות. “הכחול הצרפתי” נעלם וקורותיו לתקופה קצרה לא נודעו. בינואר 1793 נערף ראשו של לואי ה-16 בגיליוטינה ובאוקטובר ידעה אשתו מרי אנטואנט גורל דומה.

ההשערה היא כי זמן קצר לאחר הגניבה הוברח היהלום ללונדון, אולם האבן בצורה שכונתה “הכחול הצרפתי” לא נראתה עוד בציבור ונראה שנחתכה מחדש, ככל הנראה לשתי אבנים, בעשר השנים שבהן נעלמה מן העין. החלק הגדול יותר מן הכחול הצרפתי הפך ליהלום התקווה. במשך שנים ארוכות שיערו כי יהלום התקווה נחתך מתוך “הכחול הצרפתי”, אולם לא נמצאה הוכחה לכך. רק בשנת 2008 אושרה ההשערה לאחר שנמצא דגם עשוי עופרת של הכחול הצרפתי בארכיונים של המוזיאון הלאומי הצרפתי לתולדות הטבע (Muséum national d’histoire naturelle) ואיפשר לשחזר את אופן חיתוך “יהלום התקווה” מתוך ה”כחול הצרפתי”.

כעבור 20 שנה הוא הופיע בלונדון בבעלותו של סוחר היהלומים דניאל אליאסון, כאשר היהלום שוקל 45.54 קרט

יש הטוענים כי ג’ורג’ הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת רכש את היהלום ולאחר מות הלך ג’ורג’ הרביעי, בשנת 1830, גנבה פילגשו אליזבת’ קנינגהאם רבים מתכשיטיו ותכשיטים אחרים נמכרו כדי לכסות את החובות הרבים שצבר.

קיים דיווח ולפיה בנקאי עשיר מלונדון, תומאס הופ (Thomas Hope), רכש את היהלום בכסף רב. היהלום קיבל את שמו הנוכחי, “יהלום התקווה” (Hope Diamond), לאחר שנותר רכושה של משפחת הופ במשך למעלה מ-50 שנים. בשנת 1839 תועד היהלום בקטלוג של אוסף התכשיטים של הנרי פיליפ הופ. היהלום נקבע בתוך תכשיט פשוט יחסית בצורת מדליה והוקף ביהלומים לבנים קטנים יותר. בשנה שבה פורסם הקטלוג נפטר הנרי פיליפ הופ.

האחיין המבוגר ביותר, הנרי תומאס הופ, ירש שמונה מתוך אבני החן היקרות ביותר בעזבון, כולל את יהלום התקווה. עם מותו של הנרי הופ, בשנת 1862, ירשה אשתו אדל את היהלום ועם מותה, בשנת 1884 היא הורישה את מלוא עזבונה, כולל היהלום, לנכדה הנרי פרנסיס, וזאת מחשש פן חתנה, אבי הנכד, עלול למכור את היהלום. בצוואתה ציוותה אדל כי נכדה ירש את היהלום בתנאי שעם הגיעו לגיל בגרות ישנה את שם משפחתו להופ. הנכד, לורד פרנסיס הופ, קיבל לידיו את העזבון בשנת 1887, אולם נאסר עליו למוכרו לאחרים ללא קבלת היתר מבית המשפט.

פרנסיס הופ ניהל אורח חיים בזבזני ובשנת 1896 הוכרז פושט רגל, אולם לא היה יכול למכור את יהלום התקווה ללא היתר מבית המשפט. בשנת 1901, לאחר מאבק משפטי ממושך, ניתן לו ההיתר המבוקש לצורך תשלום חובותיו והוא מכר את היהלום במחיר 29,000 ליש”ט (2,245,350 ליש”ט בערכי שנת 2012) לסוחר תכשיטים לונדוני בשם אדולף וייל. מאוחר יותר מכר וייל את היהלום לסוחר תכשיטים אחר בשם סיימון פרנקל, אשר לקח אותו לניו יורק, שם הוערך במחיר של 141,032 דולר.

בשנת 1908 מכר פרנקל את היהלום ב-400,000 דולר לסולומון חביב, אספן יהלומים טורקי עשיר, אשר פעל על פי הדיווחים מטעמו של הסולטאן עבדול חמיד השני‏. אולם, ב-24 בינואר 1909 היה היהלום חלק מנכסיו של חביב אשר נמכרו במכירה פומבית כדי לכסות את חובותיו. דיווח סותר טוען כי למרות זאת היהלום היה בבעלות הסולטאן, אולם זה הורה לחביב למכור את היהלום לאחר ששלטונו החל להתערער. על פי הדיווחים היהלום נרכש בפריז על ידי סוחר התכשיטים סימון רוזנאו (Simon Rosenau) במחיר 400,000 פרנק, וזה מכרו בשנת 1910 לפייר קרטייה, בן למשפחת הצורפים הידועה קרטייה, במחיר 550,000 פרנק.

קרטייה עיצב תכשיט חדש ליהלום ובשנת 1911 רכשה מקלין את התכשיט במחיר 300,000 דולר. בעיצוב של קרטייה נקבע היהלום בתכשיט תלוי משרשרת עשויה פלטינה וסביבו 16 יהלומים. בשנת 1947 נפטרה אוולין מקלין ובצוואתה הותירה את היהלום לנכדיה, אולם קבעה כי עזבונה יוותר במשמורת נאמנים עד שהראשון מבין נכדיה יגיע לגיל 25. דרישה זו בצוואה הייתה עשויה למנוע את מכירת היהלום למשך כ-20 שנים, אולם, הנאמנים קיבלו אישור מבית המשפט למכור את תכשיטיה של אוולין מקלין כדי לכסות את חובותיה. בשנת 1949 נמכרו התכשיטים, ובהם יהלום התקווה, להארי וינסטון, סוחר יהלומים מניו יורק.

ב-10 בנובמבר 1958 תרם וינסטון את יהלום התקווה לסמית’סוניאן ושלח אותו לוושינגטון בחבילה פשוטה, עטופה בנייר חום, בדואר רשום עם ביטוח, בעלות של 145.29 דולר. וינסטון מעולם לא האמין כי קללה מלווה את היהלום והאמין כי תרומתו תסייע לבסס אוסף של אבני חן.

ב-18 בנובמבר 2010 קובע יהלום התקווה בתכשיט זמני חדש, שרשרת בעיצוב חברת התכשיטים הארי וינסטון, אשר נקרא “מאמצים תקווה” (Embracing Hope). את התכשיט בחר הציבור מתוך שלושה עיצובים אפשריים. הערכת אוצֵר התערוכה בסמית’סוניאן תיאר את התכשיט כבעל ערך שלא ניתן לשערו, כיוון שהוא חסר תחליף, אף שעל פי דיווחים היהלום מבוטח ב-250 מיליון דולר.

משקלו: 45.52 קראט

צורתו: צורתו כשל אגס (pear shape) היהלום הושווה בגודלו לביצת יונה, או לפרי אגוז מלך‏

צבעו: היהלום תואר בצבע “כחול-אפרפר כהה מפואר”, או “כחול כהה בצבעו”, וכן בצבע “כחול-מתכתי”‏.

מנוי
הודע ל
guest

0 תגובות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות
Forgot your password?

Note: Your password will be generated automatically and sent to your email address.

Forgot Your Password?

Enter your email address and we'll send you a link you can use to pick a new password.

דילוג לתוכן