בשנת 1999 התפרץ כריסטופר מילר, אז צעיר בן 25, לחנות נעלי הילדים Stride Rite בניו ג׳רזי. הוא איים על העובדים וקשר אותם בחדר האחורי של החנות, ואז ברח מהמקום עם כל הכסף שהיה בקופה. המשטרה תפסה את כריסטופר במהרה, והוא נידון ל-15 שנות מאסר.
ביום שבת האחרון סיים מילר לרצות את עונשו בגיל 40. במקום לחגוג את שחרורו, הוא עלה על אוטובוס מבית הכלא היישר אל העיירה בה גדל, נכנס לאותה חנות נעליים וניסה לשדוד אותה באותה דרך בדיוק. העובדים, נער בשנות העשרה לחייו ואישה בת 43, לא הסכימו הפעם להיכנס לחדר האחורי, אך הם כן רוקנו את הקופה ונתנו לשודד את המכשירים הסלולרים שלהם.
השוטרים מצאו את כריסטופר כעבור דקות ספורות במרחק כמה רחובות משם, יושב ברחוב צדדי. את הכסף הוא זרק לתעלת ניקוז ואז הטלפונים הסלולריים הוא השליך לפח.
השאלה הראשונה שנשאלת אחרי ששומעים על סיפור כזה היא ״מה, הוא לא למד כלום בכלא?״, אבל השאלה האמיתית שעולה ממנו היא הרבה יותר אפלה: אסירים רבים מוצאים את עצמם חסרי אונים לאחר שחרורם, משום שמערכת הכליאה לא מכינה אותם לחיי החופש ולא מצמידה להם ליווי שיסייע להם להסתדר בעולם החדש, למצוא עבודה ולהצליח לקיים את עצמם.
מפכ״ל המשטרה האיזורי, מיצ׳ל ליטל, משער שכריסטופר הסתנוור מהחופש הפתאומי, רצה לחזור לבית היחיד שהוא הכיר בשנים האחרונות ולכן גם חזר על הפעולה שגרמה לו להגיע לשם מלכתחילה. ״אולי אלה החיים היחידים שהוא מכיר, והדבר היחיד שהוא יכל לחשוב עליו זה לגשת לאותה חנות ולבצע שוב את אותו פשע – ואז להיתפס ולחזור למקום בו דאגו לו ואמרו לו מה לעשות וסיפקו לו ארוחות ומקלט״, הוא אמר.
בשלב זה כריסטופר נמצא במעצר, כאשר הערבות נקבעה על 100,000 דולרים – סכום שמן הסתם יתקשה לגייס. אם השופטים יקבעו שהוא הפר את תנאי השחרור שלו – הוא צפוי לחזור לעוד כמה שנים נוספות בכלא.
דרך nbc
