ככל שהם גדולים יותר, כך הם נופלים חזק יותר. הנפילה של נוחי דנקנר, מי שעמד עד לאחרונה בראש אמפריית IDB והיה אחד הטייקונים המצליחים ביותר במשק הישראלי, היתה חזקה במיוחד.
הקריה האקדמית אונו ערכה אמש (ד’) פאנל בנושא “לקחים עד כאן מפרשת IDB”. לא בטוח אם נוחי יוכל ללמוד מהלקחים האלה – אבל אם אתם חושבים שיש לכם סיכוי להפוך לטייקון הבא של ישראל אולי כדאי שתעברו ברצינות על 9 לקחים שאפשר ללמוד מהפרשה העגומה הזו.
1. הכל עניין של פרספקטיבה
בחינה של הדו”חות הכספיים של IDB על פי כללים חשבונאיים סולידיים היתה יעולה לגלות שהקונצרן של דנקנר הפסיד כספים מיומו הראשון. מצד שני, בחינה על פי כללים חשבונאיים יותר מודרניים, כפי שבוצעה בפועל, יכולה להציג תמונה קצת אחרת (במיוחד אם מנצלים כל מיני תנאים שמאפשרת שיטה זו כדי לשחק עם מספרים). מסתבר שגם כשמדברים על מספרים מוחלטים הכל עניין של פרספקטיבה. סביר להניח שמעתה בתי השקעות יבחנו בצורה מקיפה יותר את הדו”חות הכספיים של החברות בהן הן משקיעות – וכך אולי יוכלו לאתר את הנפילה של הפירמידה הבאה מבעוד מועד.
2. האם נוחי יכול להתחיל להתכונן לקאמבק?
בארצות הברית, נהוג “למחוק” מנהלים שכשלו מקצועית וערכית. בארץ זה לא המצב. “גוף השקעות צריך לספק ללקוחות שלו תשואה. הוא לא שוטר”, אמר עו”ד נועם שרון ממשרד מיתר ליקוורניק לשם. לטענתו, לא בטוח שלשוק הפיננסי בארץ יש את הלוקסוס של האמריקנים. המשקיעים בארץ יעדיפו להסתכל על התמונה הכוללת ועל התשואה האפשרית. בקיצור – הכסף מדבר חזק יותר מהמוסר – ואם דנקנר היה מציע הצעה טובה יותר משל אלשטיין ובן משה – אולי הוא היה ממשיך לשלוט בחברה גם היום. עם זאת, עו”ד לילך גבע הראל מ”פסגות” סיפרה שהגופים המוסדיים בהחלט מתייחסים להסטוריה של בעל השליטה הפוטנציאלי – ככה שהשיקולים האלה כן נלקחו בחשבון.
תמונה: ChameleonsEye / Shutterstock.com
3. דיבידנד היא לא מילה גסה
הציבור אוהב לחשוב שחברות שמחלקות דיבידנדים שמנים לבעלי השליטה הן חברות מושחתות. זה לאו דווקא נכון. חברות אמורות לחלק דיבידנדים לבעלי המניות שלהן, זה חלק מכללי המשחק. העניין הוא שזה צריך להיות תחת תנאים מסויימים: כך למשל, אם חברה מחלקת דיבידנד בזמן שהיא בחובות זה בעייתי, או אם בעל השליטה משתמש בדיביבנד הזה כדי לשלם חובות פרטיים בזמן שהחברה עצמה עדיין בחובות זה גם לא ממש תקין. צריך לזכור שאין בכלכלה שחור ולבן – הכל עניין של מינונים ואיזונים.
4. בעל שליטה אחד – פה אחד
התרבות הארגונית בארץ היא כזו בה החלטות ניהוליות תמיד יתקבלו בפה אחד אצל הדירקטורים. החלטות שיכולות לעבור ברוב גדול אך לא בפה אחד – כלל לא יועלו להצבעה. הסיבה? כך בעל השליטה מקבל כח גדול יותר, והחלטות “בעלות עניין” לא מקבלות התנגדויות מחברי הדירקטוריון – התנגדויות שנרשמות בפרוטוקול ויכולות ליצור בעיות במועד מאוחר יותר. חברה גדולה שנראה שכל ההחלטות שלה הרמוניות ומוחלטות היא לאו דווקא חברה שעושה החלטות שטובות לבעלות החוב שלה – זה פשוט אומר שבעל השליטה שלה מספיק חזק.
5. הנפילה של IDB היתה רעה עכשיו אבל טובה להמשך
הנפילה של IDB יצרה גלים רבים מהם ניתן ללמוד כיצד למנוע נפילות דומות בעתיד. זה כבר לא ינחם את קרנות הפנסיה המצומקות שלנו, אבל כן צריך לזכור שמטעויות לומדים ולקוות שהמערכת הפינססית תלמד את מה שצריך מהפרשה.
6. כולם רוצים כללי משחק ברורים
כדי למנוע את המשבר הבא, המשק הישראלי צריך להיות ברור יותר בהגדרותיו. אם כולם ידעו את כללי המשחק – יהיה אפשר לנהל את המשק בצורה נבונה יותר.
7. מנוף פיננסי קיצוני מוביל ללקיחת סיכונים
יש חוסר סימטריה בין בעלי חוב לבעלי מניות. בעוד הטייקונים נוטים לקחת הלוואות מהציבור, הרצון שלהם הוא לספק דווקא את בעלי המניות. לכן הם יטו לצאת לסיכונים גדולים, שכן סיכונים כאלה יהוו בדרך כלל סיכון גדול לבעלי החוב אך פוטנציאל רווח לבעלי המניות עצמם. קל להאשים את דנקנר בנפילה של IDB – אבל העניין הזה, שבסופו של דבר הפיל את חברת האחזקות, משותף כמעט לכל הטייקונים בארץ. זה אולי נבזי ולא הוגן – אבל זה העולם העסקי, וככל שהמדינה מפקחת פחות כך הסיכונים יהיו יותר מסוכנים. זה לא האיש – זו השיטה.
8. תמיד צריך לזכור את גבולות הגיזרה
דבריו של פרופ’ בן-חורין משה, ראש הקריה האקדמית אונו: “אני שומע מפעם לפעם כל מיני אמירות ש’לא צריך ללמוד מנהל עסקים, אפשר לנהל עסקים וללמוד פילוסופיה’. אני בעד לפתוח את הראש, אבל אנחנו רואים שחייבים, ברגע שזה מגיע ללנהל משהו קצת יותר גדול מחנות מכולת, צריך לעשות את זה בצורה מקצועית. מה שקרה ב-IDB זה כשלון בנקודה הכי מרכזית שאומרים אותה כמה עשרות שנים. פשוט מינוף גבוה, עיניים גדולות. צריך למצוא דרך איך לעצור את זה, כי רק על מינוף גבוה עם חוסר מזל, כשזה מצטלב יחד זה נותן את אותותיו. המנוף כאן, לנוכח הפירמידה וכן הלאה, פעל בצורה קשה. אני חושב שהלקח העיקרי זה לחזור, לרענן את הראש, לדעת שצריך ניהול מקצועי ולזכור את גבולות הגזרה – מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות. אם הדירקטוריון יוכל לפקח בצורה אמיתית על מה שנעשה בתוך החברות, לשם אנחנו צריכים לחתור”.
9. בתי משפט אקטיביים טובים לאזרחים
ברגע שבתי המשפט מתחילים להחליט החלטות ולא רק לפעול “בתוך השיטה”, כך הם טובים יותר לאזרחים ויכולים להניע מהלכים מועילים למשק (גם אם הם כואבים בזמן אמת). ככל שבתי המשפט שלנו יהיו חזקים, זריזים ותקיפים יותר – כך הסיכוי למנהל תקין בחברות החזקות במשק יגדל.
