מספר שבועות לאחר שששוחררה מכלא נווה תרצה, שם ריצתה עונש מאסר בגין החזקת מסמכים מסווגים ומסירתם, ענת קם פתחה בלוג חדש בפלטפורמת וורדפרס בו היא משתפת את הגולשים ב”מחשבות שלא מצאתי מישהו שישלם לי עבורן”.
אתמול שיתפה קם את הגולשים בדעותיה בנושא הטרדות מיניות ובו כמה הערות שעוררו הרבה תרעומת. קם מדגישה שמעולם לא נאנסה ו”עוד לא נולד הבחור שיניח עליי אצבע נגד רצוני”. בפוסט קם יוצאת נגד כתבה שפורסמה באתר מאקו, “שש הטרדות מיניות שכל אשה מכירה” אותה היא מכנה “בכיינית”, ומותחת קו בין הטרדות מיניות לבין מקרי אונס. לדבריה, מוטרדות מיניות, בניגוד לנאנסות, בוחרות אם להיות קורבן.
“אני מחזירה את האחריות אליכן. פמיניזם שדורש להטיל את כל האחריות על הגבר – אותו פמיניזם שתוקף את קמפיין “תשמרי על הכוס שלך”, שהוא גאוני בעיני, ומוחה על נטילת גלולות בשם הדרישה לאחריות הגבר לשאת אמצעי מניעה – הוא לא פמיניזם. הוא תפיסה פטרונית ומתנשאת, שרואה באישה יצור חלש וחסר אונים, שלא יכול לקחת אחריות כמו לשמור על עצמו מסם אונס או מהיריון לא רצוי. החזרת האחריות לנשים היא, בעיניי, הפמיניזם האמיתי: ההכרה בכוחן לשמור על עצמן בלי לסמוך על אף אחד אחר.
אני כן מכירה במושג אונס. לשמחתי לא מניסיון אישי ואני כמובן לא מאחלת את זה לאף אחת ולאף אחד (הידעתם שהחוק בישראל לא מכיר בתקיפה של גבר ע”י אישה כ”אונס”? אגב שוויון בין המינים), אבל ברור שזה קורה. וזה אולי מה שהייתי צריכה לחדד: אונס ובעיקר גילוי עריות הן עבירות שאין עליהן מחילה. פגשתי לא מעט נשים שסבלו מכך ואני יכולה רק לדמיין כמה זה הורס את החיים. אבל, וזה אבל גדול, הנטייה בשנים האחרונות להפריז בחומרתם של ליטופי הישבנים באוטובוס יוצרת אינפלציה תודעתית ומשפטית של עבירות מין ואובדן אמון בתלונותיהן של קורבנות העבירות החמורות באמת, וזה נזק שאנחנו כחברה בכלל ונשים בפרט לא יכולות לקבל.
ההפרזה הזאת היא משהו שהוא בידיים שלנו. כי זו החלטה שלך איך לקבל את הדברים. אף אחת לא צריכה ליהנות או לקבל באהבה נגיעה לא רצויה. היא צריכה לדעת איך למנוע אותה ואיך להגיב עליה במידת הצורך. אי שם בגיל 6 אמא שלי לימדה אותי שאם בן בגן מציק לי אז לבעוט לו בין הרגליים. ובכן, יש דברים שלא משתנים. אני מחדדת שוב כי קצת איבדתי את הנקודה בפסקה האחרונה. הטרדה מינית ואנוס הם לא אותו דבר. ככל שנקצה יותר משאבים, נפשיים, חברתיים ומשפטיים, לעיסוק בהטרדות הקטנות האלה ככה יהיו לנו פחות מאותם משאבים לטיפול בעבירות החמורות”.
ראו גם:
ענת קם: למה עדיף לשבת בכלא עם רוצחת מאשר עם אסירה שעשתה תאונת דרכים
תמונת שער: יובל אצילי
