מדי פעם יוצא לי להתקל במוצרים שגורמים לי להגיד לעצמי, לפעמים בקול רם, “וואו, או שמי שעומד מאחורי המוצר הזה הוא גאון המאה או שהוא פשוט אידיוט גמור”.
Spacer, קונספט לסדרת דאודורנטים חדשה עם קונספט מעניין, היא בהחלט כזו: משהו שעומד על הגבול הדק בין מתיחה, קונספט יצירתי מגניב או מוצר שהולך לכבוש את השוק בסערה.
דמיינו שאתם יוצאים לרחוב ומעוניינים לשמור על מרחק סביר ביניכם לבין שאר בני האדם. אנחנו הרי אוהבים את המרחב האישי שלנו, ורוצים ליהנות ממנו כמה שיותר. מצד שני, בסביבה הישראלית המסחבקת זה לא תמיד אפשרי.
מה עושים? משתמשים ב-Spacer – דאודורנט מסריח במיוחד שהמטרה שלו אחת ויחידה: לדחות את הסביבה. גברים יכולים ליהנות מריח בואש מעלף, בעוד נשים יכולות להתבשם בניחוח שום משכר. נראה את האנשים מתקרבים אליכם עכשיו!
אמיתי, גימיק או בדיה מוחלטת? לא אגלה לכם כאן את התשובה ואתן לכם לנחש, אך כן אנסה לעמוד על האפשרויות השונות.
השאלה שצריך לשאול היא אם למוצר כזה יש זכות קיום. מעבר לבדיחה הראשונית, האם מישהו באמת יקנה אותו? ואחרי שקנה, האם אתם רואים את עצמכם משתמשים במוצר כזה, שמבטיח לגרום לכם להריח כמו הצרות שלכם? זה הרי נשמע כמו משהו שנלקח היישר מאתר המוצרים הפיקטיביים “מוצר איום“, שמתמחה בקונספטים כאלה בדיוק!
על פניו, נראה של-Spacer אין באמת תכלית צרכנית. אלא אם כן מדובר במוצר הפוך על הפוך, דרך מתחכמת של חברה חדשה לתמרוקים להפיץ את השם שלה. אף אחד אמנם לא ישתמש ב-Spacer, אבל אנשים וודאי יזכרו את השם של החברה שהוציאה את הדבר הזה – ואולי יקנו את המוצר הבא שלה.
ומה לגבי מתיחה? זו אפשרות סבירה לא פחות. מוצר כזה יכול להיות יופי של תרגיל סיום של סטודנט לתקשורת חזותית. זו גם יכולה להיות הצהרה סאטירית: לפעמים כל כך לא נעים כאן, שצריך אמצעים קיצוניים כדי להסתדר בחוץ.
בקיצור, כל האפשרויות תקפות לגבי Spacer. וזה בסדר גמור. בעולם השיווקי של היום, הגבולות בין מה שאמיתי ורציני למה שבדוי ושובב הולכים ונעלמים. דבר אחד בטוח: מי שימציא מוצר שיצליח לגרום לישראלים לתת לי מרחב בלי לגרום לי להסריח למשך כל היום יזכה בכסף שלי.
