הבלוגרית ומפיקת הרדיו ויטני ת’ור התחילה לרקוד כאשר הייתה בת 4 בלבד והחלה ללמד ריקוד בגיל 16. היא הפסיקה לרקוד בתקופת הקולג’ לאחר שעלתה במשקל.
קוראים מגיבים על “נטופיה”: “נסחפתי לתוך עולם עתידי. מפחיד כמה שזה קרוב” – שלומית אלקורט (פרסומת)
“לא הייתי מסוגלת להביט בעצמי במראה”, סיפרה ת’ור להאפינגטון פוסט, “נכשלתי בקורס ריקוד בסמסטר הראשון ועד לסיום הקולג’ אובחנתי בתסמונת השחלות הפוליציסטיות. עברתי לקוריאה ועליתי במשקל ב-90 ק”ג. הייתי יכולה לרקוד במועדון או במסיבה, אך לא חלמתי שאוכל להיכנס לכיתה או להופיע בפני קהל”.
אך כאשר ג’ארד פייק, אחד המגישים של תוכנית הבוקר ברדיו שת’ור מפיקה הציעה שהיא תכין סדרת סרטונים של Fat Girl Dancing, ת’ור הסכימה. בראיון ל”דיילי ונוס” היא הסבירה כי הסרטונים הם חלק מיוזמה בינלאומית לשנות את תפישת המילה “שמן”. ת’ור החליטה לצאת בקמפיין “לא לביוש הגוף” כדי לשתף את קשייה לקבל את הגוף שלה ולעורר השראה בנשים אחרות”.
“אני מתרגלת אהבה עצמית ללא לאות. חייתי את חיי כאשה במשקל 58 ק”ג ואשה במשקל 158 ק”ג בצפון אמריקה, באירופה ובאסיה. נורמות תרבותיות, השפעות תרבותיות והציוויים של תעשיית האופנה לא מגדירים את הערך שלי כאשה או כאדם. האינטליגנציה שלי, האישיות, הכשרונות והתרומה שלי לא משתווים למספר על משקל. אני נשארת אני בכל משקל ואני לומדת דרכים יעילות ופרואקטיביות שעוזרות לי לעצב את האידיאלים שלי ושל העולם בו אני חיה. הצטרפו אלי”.
דרך האפינגטון פוסט
