פרשת אדם ורטה, המורה מבית הספר אורט בקריית טבעון שזומן לשימוע לפני פיטורים משום שהשמיע דעות שמאלניות בכיתה שבה לימד, לא יורדת מהכותרות. מנכ”ל רשת אורט, צבי פלג, אמר בתוכנית רדיו שאסור לדבר על מוסריות צה”ל. השימוע החוזר לוורטה ייערך ככל הנראה בראשית השבוע הבא ומחר הוא אמור לחזור ללמד בתיכון בקרית טבעון.
“הארץ” מדווח כי פלג, שדיבר בתוכנית הרדיו “דעה צפונית”, נשאל אם מותר לדבר על כשלים מוסריים, והשיב: “לא, כי זה חד־צדדי, ולתלמידים אין כלים לבחון את הנושא”. הוא ציין גם כי: “צה”ל לא מעורר ויכוח בשום מקום. אנחנו מחנכים להתגייס לצבא. יש פרות קדושות שלא אתן לשחוט. אם ורטה יגיד (בשימוע החוזר) שצה”ל הוא צבא לא מוסרי הוא לא יהיה מורה באורט. נקודה”.
אדם ורטה
כדאי לשים לב לכך שהסערה הציבורית כלל לא עוסקת בשאלה אם צה”ל הוא תמיד צבא מוסרי או לא (דיון שהתשובה עליו בהחלט עשויה להיות “בהחלט כן” על פי רוב המתדיינים) אלא אם לגיטימי כלל להעלות שאלה כזו לדיון חינוכי בבית ספר. באופן דומה לדיונים בשאלה אם זכותם של יהודים להתגורר בכל חלקי ארץ ישראל או אם יש להפריד בין דת למדינה. נכון, החברה הישראלית שסועה, אך הפתרון לשסעים אינו השתקה של דיונים בבית הספר או טענה שעמדה כזו או אחרת אינה לגיטימית. הגבלת חופש ביטוי פוגעת בראש ובראשונה גם באלה שמאמינים שצה”ל ככלל הוא הצבא המוסרי בעולם שכן היא אינה מאפשרת להם לבחון את עמדתם כנגד המציאות ולתקן קלקולים אם יתגו כחלק מביקורת חברתית ציבורית שתמיד נחוצה גם למי שמאמין במוסריות שלו לכל אורך הדרך.
ראו גם: מכתב ששלחו מורים מקריית טבעון מגבה את המורה שזומן לשימוע.
כאשר מנהל במערכת החינוך מתבטא באופן שיש פרות קדושות שאסור לשחוט, הוא מבטא עמדה אנטי חינוכית, שעומדת בניגוד ליסודות החינוך שחותר לפיתוח כושר החשיבה והשיפוט של התלמידים, טיפוח מחשבה עצמאית ועידוד דיון פתוח ואמיתי. תלמידים שהתחנכו באפלת המחשבה שיש שאלות שאסור לשאול יגדלו להיות אנשים בוגרים שאינם מטילים ספק וחסרי כלים אינטלקטואלים שיאפשרו להם להתמודד עם המציאות בדרך מורכבת יותר מהפרחת סיסמאות מתלהמות.
משרד החינוך עומד על פרשנות מחמירה של נוהל שאוסר לנהל תעמולת בחירות בכתה לפיה למורה אסור להביע את דעתו בשיעור. מכאן שהפוליטיקה, על פי משרד החינוך, היא חומר נפץ ממש, ואם חלילה ישמיע המורה את דעתו בכתה הוא ישטוף את מוחם של תלמידיו. זה מעיד כמה מעט משרד החינוך מעריך את יכולת הדור הבא לפתח דעות עצמאיות ולעמוד על שלו, יכולת שתתפח רק דרך שיג ושיח, ודרך עימותים רטורים. לא רק שאין לאסור על דיונים פוליטיים בכתה, ראוי שמורים יעודדו דיונים כאלה וילחמו עד מוות, בהשראת וולטר, על זכותם של תלמידים להביע דעות מנוגדות לשלהם ובכך יכינו אותם לעולם האמיתי. אם הם לא יעשו להם “בית ספר לחיים”, מי כן? במוקד לא מונחת הלגיטימיות של דעה פוליטית זו או אחרת אלא הדמוקרטיה עצמה, המחשבה שכל הדעות בכתה לגיטימיות (למעט קריאה מפורשת לתמיכה במפלגה מסוימת או קריאה לאלימות) ובנות תחרות בשוק הרעיונות, וכי המציאות תמיד דינמית.
בהקשר זה, הנה ציטוט מהתכתבות במייל שמופצת בפייסבוק בין Udi Manor, מרצה באורנים בחוגים להיסטוריה ולאזרחות, למורה אדם ורטה. מנור פנה לוורטה בבקשה לקבל מידע ממקור ראשון על התנהלות השיעורים בכתה. וכך השיב ורטה:
“שלום אודי,
אנחנו תמימי דעים בעניין התנהלות השיעורים בין אמירת הדעות ובין אינדוקטרינציה. מכיוון שזמן מרובה אין לי בימים אלה אני מצרף את המכתב ששלחתי לעמיתי באורט טבעון שמסכם את הדברים. מקווה שזה עונה על בקשתך, וככל שתרצה אשמח לשוחח אתך. תודה על התמיכה, אדם ורטה.
חברים יקרים, האירועים בקצרה:
1. בתחילת שנה שעברה צחקתי מהערה גזענית שהשמיעה ספיר סבח. ספיר התלוננה, ובשיחה אצל לילך התנצלתי בפניה, הסברתי לה שאין לי שום דבר נגדה, שאני שמח שהיא בכיתה שלי, וברוח טובה היא שבה לכיתה.
2. בחצי השני של השנה שעברה, בסופו של שיעור ובעקבות תלמיד שאמר שהמוסלמים משוגעים, אמרתי לכיתה שלדעתי המוסלמים לא יותר משוגעים מהיהודים. בעקבות האמירה הזו התפרצה ספיר ואמרה לי: “רק שתדע, שבמדינת ישראל יש עונש מוות לבוגדים, ואתה בוגד!”. יצאתי מהשיעור ומיהרתי אל לילך, שהתעקשה שהטיפול במקרה יהיה “חינוכי” ולא “משמעתי”. בשיחה עם הצוות הרחב ועם ספיר ואמה, התעקשו השתיים שמעשיה של ספיר תקינים לחלוטין, לאחר שספיר סרבה אפילו להתנצל הדבר התמסמס.
3. לפני שבועיים, בזמן שהייתי בבית ספר, קרא לי לפתע אבי שוורץ לחדרו, אחרי שבאותו יום ביטל את פגישתנו הראשונה מאז ומעולם (הוא אינו יודע מה אני מלמד, ורק בפגישה נודע לו שאני רכז המקצוע). הוא הודיע שזוהי שיחה בעקבות תלונה של תלמידה, ולכן ירשם פרוטוקול על ידי לימור. בשיחה נודע לי על ידי הקראה על מכתב תלונה ששלחה ספיר סבח לשר החינוך, ונתבקשתי להשיב על הטענות. את הטענות השקריות הכחשתי ואת המעוותות דייקתי (בקצרה: מעולם לא אמרתי שמדינת ישראל היא לא מדינת היהודים אלא הערבים – אני לא מפגר, מעולם גם לא אמרתי שצה”ל הוא הצבא הכי לא מוסרי בעולם, כשדובר על מעשים לא מוסריים של המדינה, סיפרתי שבצעירותי צעקתי במחאה על דברי בלע של דני איילון “ויוה פלסטין” וגם אמרתי להם בעקבות שאלתם שאני מתנגד לרפורמת ‘עוז לתמורה’ ושלא סיימתי את לימודי ההוראה כדי לא להיכנס לתכנית), הסברתי מה היה ההקשר החינוכי שבו נאמרו הדברים שיוחסו לי, והדגשתי שלדעתי מחובתו של מורה להביא גם את דעתו לכיתה, כחלק מחינוך לדמוקרטיה ולערכיה. כשבוע לאחר מכן, מסר לי אבי הזמנה לשימוע אצל מירב עטרי (ראש מדור משאבי אנוש, או משהו כזה). את בקשתי לקבל לידי את מכתב התלונה נגדי דחו אבי שוורץ ומירב עטרי בטענה שמחובתם להגן על הילדה.
4. יומיים לפני השימוע באורט, ביום שני האחרון, התפרסם מכתב התלונה של ספיר בדף הפייסבוק של חבר הכנסת לשעבר, צדיק הדור, מיכאל בן ארי, וחשף את שמי המלא למסכת הגידופים, ההסתה והאיומים ששמורים בדרך כלל למי שנתפסים כאויבי העם, שחלקם מגיעים מתושבי טבעון ותלמידי בית הספר. מיד כשנודע לי על כך שלחתי הודעה כעוסה לאבי שוורץ. ובכל הזמן שעבר מאז ועד עכשיו לא פנה אלי אף גורם מבית הספר או מאורט, כאילו לא קרה דבר, וההגנה היחידה שקיבלתי היתה מתלמידי, שהתעלו על עצמם, התעקשו לומר את האמת, ריגשו עד דמעות, והצדיקו את שמה המצחיק של מגמת “מנהיגות”. אני פניתי למשטרה ולסיוע משפטי כנגד הרדיפה הפוליטית שהחלה להסתמן. החוקר בתחנת המשטרה הציע לי לגשת לבית משפט בבקשה לצו הרחקה מבית הספר כנגד התלמידים המסיתים, ולאור החשש מהתלמידים וחוסר הוודאות לגבי עמדת בית הספר ואורט, החלטתי שלא להגיע לבית הספר כל עוד לא נעשה שום צעד כדי להגן עלי.
5. בשימוע שנערך לי ביום ד’ הכחישו אבי שוורץ, לאה קליינמן ומירב עטרי שידוע להם משהו על המתרחש בפייסבוק, ועל תלמידים שמאיימים על מורים ועל תלמידים אחרים, ובתגובה לכך שאמרתי שהודעתי לו על כך בהודעה אמר לי אבי שאינו נוהג להיכנס לפייסבוק. לאחר השימוע ביקשה ממני מירב עטרי בחוצפתה שאתפטר, לטובתי ולטובת המערכת, ולהשיב לה מה בדעתי לעשות עד מחר, יום ראשון. לאחר התלבטות רבה החלטתי שחובתי לתלמידי היא הגדולה מכולם, ובעבורם עלי להמשיך להגיע לבית הספר, עד שהדבר יימנע ממני. בעיניי, הטיפול של בית הספר במקרה, שבמקום לברר ולהבין מי התלמידה ומי המורה, מיהר להעביר דיווח מפורט על האמירות החמורות, שאינן מנוגדות לנוהל, ושיוחסו לי שלא בצדק, נובע מכשל חמור בהבנת הסיטואציה ובניהולה. את המשך הגיבוי שספיר קיבלה, לאחר שמניעיה האידיאולוגיים כבר התבררו עם תגובותיה לפרסום בפייסבוק של מיכאל בן ארי, אני לא יכול לראות אלא כמחדל חמור שמאחוריו חוסר מקצועיות משווע במקרה הטוב, ורדיפה פוליטית במקרה הרע.
6. אני לא כועס על היעדר הסולידריות שהיה או יהיה, אני מכבד את כולכם, ובהחלט מבין שלא כל אחד מעוניין או מרגיש מספיק בנוח לתמוך בי במקרה הזה. חשוב לי, עם זאת, להגיד לכם ששיתוף הפעולה של בית הספר ורשת אורט עם ספיר ועם מיכאל בן ארי, תוך מתן גיבוי מלא לרדיפה הפוליטית שספיר סבח החלה כנגדי, הם תעודת עניות למוסד שמכנה עצמו “בית חם של ערכים ודעת”, וראוי שקולכם יישמע.
7. דבר אחרון. חשוב מאוד מאוד, שכולכם תדעו כי מותר ורצוי שמורה יביע את דעתו הפוליטית בכל עניין, ושהאיסורים הם רק על קריאה לתמיכה בתנועה פוליטית, על מניפולציה לשכנוע בעמדתך, או על אמירות גזעניות או כאלה המסיתות לאלימות. הטענה שנשמעת שוב ושוב שעל פי חוזר מנכל “אין להביע את דעתך בכיתה” היא שקרית לחלוטין, והטוענים אותה מונעים או מחיבת יתר לנהלים, או משנאת יתר לחופש הביטוי. לעניות דעתי, אסור לנו לישר קו עם הנוהל המומצא הזה, חשוב לדון עם התלמידים בכל נושא, בייחוד אם מדובר ב”חומר נפץ”, וחשוב שהתלמידים ידעו שאנו אנשים בעלי דעות ואידיאלים שבשמם אנחנו פועלים, שאיכפת לנו מהנעשה בעולם, ושאנחנו לא עושי דברה של מערכת מנוונת.
אדם”.
