אנשים לא תמיד השתמשו בשמות משפחה. היהודים האשכנזים היו האחרונים באירופה לאמץ שמות משפחה משלהם עד שאולצו, תהליך שהחל באימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1787 והסתיים ברוסיה הצארית ב-1844, כך מתאר מאמר מרתק שפורסם ב-Jewish Currents.
במסגרת המאמץ לפתח את מדינות הלאום המודרניות, השלטונות התעקשו כי גם היהודים יאמצו שמות משפחה על מנת שיוכלו לעקוב אחר גביית המסים, גיוס לצבא וחינוך באוכלוסיות אלה. עד אז, במשך מאות שנים הופקדו מנהיגי הקהילה היהודית על גביית המסים בשם הממשלה, ובמקרים מסוימים דאגו למלא מכסות גיוס. החינוך היה עניין יהודי פנימי שהשלטונות לא נטו להתערב לגביו.
עד לנקודה זו, השמות היהודים התחלפו בכל דור. למשל, אם מוישה בן מנדל התחתן עם שרה בת רבקה, ונולד להם בן בשם שמואל, שמו היה שמואל בן מוישה. היהודים התנגדו לגזירה החדשה. בשלב ראשון, הם השתמשו בשמות החדשים רק למטרות רשמיות. ביניהם לבין עצמם הם שמרו על השמות המסורתיים. אך עם הזמן, גם היהודים קיבלו את שמות המשפחה, שהיו חיוניים להשתלבות בחברה המודרנית כאשר השטעטלים גדלו או כאשר יהודים עקרו לערים גדולות. הדרך הקלה ביותר לאמץ שם משפחה באותם ימים הייתה לאמץ את השמות המסורתיים ולהפוך אותם לקבועים. זה מסביר את השימוש בפטרונימיקה (שם של האב) ומטרונימיקה (שם של האם).
פטרונימיקה
ביידיש או גרמנית, “בן” תורגם ל”סן”, “סון” או “אר”. בשפות סלביות כמו פולנית או רוסית, התרגום היה “וויץ’ או ויץ”. למשל, בנו של מנדל אימץ את השם מנדלסון, בנו של אברהם נקרא “אברמסון” או “אברמוביץ'”, בנו של מנשה נקרא “מנשיבץ”, בנו של יצחק הפך ל”איצקוביץ'”, בנו של ברל היה ל”ברלינר”, בנו של קסל קיבל את השם “קסלר” וכן הלאה.
מטרונימיקה
מאחר ונשים מילאו תפקיד חשוב בפרנסת המשפחה, חלק מהמשפחות קיבלו את שם המשפחה מהשם הפרטי של האשה. חייקין הוא בנה של חייקה. אדלמן – בעלה של אדל, גיטלמן – בעלה של גיטל. גליק או גלוק עשוי לנבוע מ”גליקל”, שם נפוץ לאשה באותם ימים. גולד, גולדן או גולדמן עשוי להתפתח מהשם גולדה, פרלמן – בעלה של פרל. ריבקן – מרבקה. סורונסון – בנה של שרה.
שמות של מקומות
המקור הנפוץ ביותר לשמות משפחה יהודים הם מקומות. לעתים קרובות, יהודים אימצו את העיירה או המחוז בו גרו או ממנו הגיעה משפחתם.
למשל, “אש” עשוי להיות קיצור לישובים כמו אלטשול, אייזנשטדט או אמסטרדם. “ברגר” הוא “איש הכפר”. באייר – מבוואריה, ברלינר או ברלינסקי – מברלין. בלוך הוא “זר”, דורף הוא תושב הכפר, פרנקל – ממחוז פרנקוניה בגרמניה, גורדון – מגרודנו, הולנדר – מעיירה בליטא שאוכלסה בידי מהגרים הולנדים, הורוביץ, הורביץ או גורביץ’ – מהורוביצה בבוהמיה, קוניגסברג מקרקוב, פולין, לנדאו או ליפסקי מלייפציג, גרמניה, ליטבק – מליטא, מינסקי – ממינסק, מינץ – ממיינץ, גרמניה, אופנהיימר, אוסטרייכר – מאוסטריה, פינסקי – מפינסק, בלרוס, פוזנר – מפוזן, גרמניה, פרגר – מפראג, רפפורט – מפורטו, איטליה, שפירו – משפייר, גרמיה, אונגר – מהונגריה, וילנר – מווילנה, פולין, וולך – מבלוך, וורשבסקי – מוורשה, ויינר או ויינברג – מווינה.
שמות של עיסוקים
בייקר או בוקר – אופה, בלכר – פחח, פליישר, פליישמן, קצב, קצוב או מטגר – קצב. קופרמן – חרש. דרוקר – דפס, איינשטיין – בנאי, פרבר – צבע, פיינשטיין – יהלומן, פורמן – נהג, גרבר – מעבד עורות, גלזר, גלאס או סקלר – זגג, גולדשטיין – צורף, גרבר – חרט, קסטנר – מכין שידות, קונסטלר – אמן, קריימר – מוכר בחנות, מילר – טוחן, נגלר – מכין מסמרים, פלוטניק – נגר, סנדלר או שוסטר – סנדלר, שמידט או קובלסקי – נפח, סילברסטיין – יהלומן, שפילמן – נגן, שטיין או שטיינר – יהלומן, ווסרמן – מוביל מים.
גרפינקל או גורפינק – סוחר יהלומים, הולצמן, הולץ או וולדמן – סוחר עצים, קאופמן – סוחר, רוקח – רוקח, סלצמן – מוכר מלחים, סיד או סידמן – סוחר משי, טוכמן – סוחר בגדים, וקסמן – סוחר שעוה, וושלר או הלפן – חלפן כספים, וולמן – סוחר צמר, צוקר או צוקרמן – סוחר סוכר.
קרביץ, פורטנוי, שניידר – תופר, נדלמן או נודלמן – גם תופר מהמילה “סיכה”. שר או שרמן – גם תופר מהמילה “מספריים”. פרסר או פרסמן – מגהץ בגדים, פוטרמן, קירשנר, קושנר או פלץ – פרוון, וובר – אורג, פלדשר – מנתח, בדר או טלר – ספר, גפן – סוחר יינות, ברונפמן, ברנד, ברנדלר או ברנר – מזקק, ברוורמן או מלצר – מבשל שיכר, קבקוף, קריגר או ויגודה – שומר מסבאות, ויין או וויינגלס – סוחר יינות, ויינר – יצרן יינות. ספקטור – מפקח של בתי ספר, ריכטר – שופט, סנדק – סנדק, שכטר או שוסטר – שוחט, רבין או רבינוביץ’ – בן של רבי, לרר או מלמוד – מורה.
שונים ומשונים
אלטר או אלטמן – זקן, דרייפוס – שלוש רגליים, בהתייחסות לאדם שנעזר במקל הליכה, ארליך – כן, גוטליב – אוהב אלוהים, מאמין. גלר או גלבר – צהוב, ככל הנראה בלונדיני. גרוס או גרוסמן – גדול. גרובר – גס או וולגרי, פייפר – שרקן, פריד או פרידמן – שמח, הוך, הוכמן, לנגר או לנגרמן – גבוה, קליין או קליינמן – קטן, קראוס – מתולתל, קורץ או קורצמן – נמוך, רייך או רייכמן – עשיר, ריסר – ענק, רוט, רוטברד או רוטמן – אדמוני, שיין או שונמן – יפה, שוורץ, שוורצמן או צ’רני – שחור שיער, שרף או שרפמן – חד או חכם, סטארק – חזק, ספרינגר או שפרינגר – אדם מלא חיים. ביליג – זול, גנס – אווז, גרוב – גס, קלב -פרה, איינהורן – חד קרן, פלק, סוקול או סוקולובסקי – שחף, פוקס או ליס – שועל, הלפנד – גמל או פיל, הכט – ברקודה, שטראוס – יען או זר פרחים, ליבר או ליברמן – אהוב, הופמן – מלא תקווה, בק – בני קדושים, גץ – גבאי צדק, ברון – בן אהרון, מץ (מורה צדק), וולף, וולפסון ווולקוביץ’ – בני שבט בנימין, טאוב או טאובר – יונה, הירש, הירשפלד, הרישביין והרשקוביץ – אייל, מרגולין – פנינה, אקשטיין – אבן פינה, מרגולין – פנינה, גליק או גלוק – מזל, פרידמן – שמחה,
עוד שמות ומקורות ב-Jewish Currents.
תמונת השער: מפת יהדות אירופה ב-1881 של ריכארד אנדרה