בנובמבר 1998 זכתה לינור אברג’יל, מלכת היופי של ישראל, בתחרות מיס עולם. אברג’יל, בת 18 בלבד, שלחה חיוכים קלושים אל המצלמות, נראתה כבויה. היתה לכך סיבה מוצדקת: שישה שבועות קודם לכן אנס אותה סוכן נסיעות ישראלי בשם שלמה נור בדרכה הביתה מעבודת דוגמנות באיטליה.
כאשר לינור מגלה שהאיש שאנס אותה מועמד לשחרור מוקדם, היא יוצאת לחפש את הקורבנות האחרים של אותו אנס כדי לשכנע את ועדת השיחרורים להשאירו בבית הסוהר.
הסרט “Brave Miss World מתעד את ההחלטה של לינור לשבור שתיקה, שמובילה אותה מעמדת הקורבן הפגיע לעורכת דין התובעת צדק, בתקווה לעזור לקורבנות אונס אחרים לאזור אומץ ולפתוח את הפה.
את פתחון הפה היא קידמה תחילה גם באתר LinorSpeaksOut.com ומאוחר יותר בדף הפייסבוק של “Brave Miss World” ובאתר הסרט הדוקומנטרי בהשתתפותה.
“אני פוחדת לצרוח מבלי שקולי יישמע”. המסר הוא ברור: אם מספיק אנשים יצעקו בקול רם מספיק, הקורבנות יבינו שאינן חסרות קול. במסגרת המשימה שנטלה על עצמה לינור להעצים נשים, מתועדים בסרט שורה של עדויות ניצולות אונס ברחבי העולם, שמדברות בגילוי לב. אחת הנשים חוששת מביקורת של אמה משום ששתתה בלילה בו הותקפה. אחרת נשברת ובוכה מול המצלמה, והיא מספרת איך פרקליט ההגנה במשפט אמר לה כי האנס שלה היה “חמוד” וניסה לשכנע אותה שבסך הכל סבלה “מנקודת חולשה”. אשה עיוורת מתארת איך המשטרה ביקרה אותה על חוסר שיתוף הפעולה משום שלא הייתה מסוגלת לתאר את המראה הפיזי של האדם שאנס אותה.
בדרום אפריקה, בה שיעור הנאנסות גבוה יותר ממספר הנשים המשכילות, לינור מבקרת במרכז לילדים נפגעים. “אף אחד לא מקשיב לנו”, אומרת לה ילדה שנאנסה בגיל 15, אנשים חושבים שאני בסך הכל מחפשת תשומת לב”. אברג’יל אומרת לה: “תגידי להם שאת באמת מבקשת תשומת לב, ואם לא תקבלי אותה תבכי חזק יותר”.
הסרט Brave Miss World ישודר בארץ ב”רשת” בפברואר.
תודה ל-Daniel Ben Schoham על הטיפ.
