שמונה שנים לאחר שלקה בשבץ ושקע בתרדמת הלך לעולמו היום (שבת) ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, בגיל 85. שרון, ראש ממשלת ישראל בשנים 2006-2001, היה מהמצביאים הבולטים בתולדות המדינה והשתחרר מצה”ל בדרגת אלוף. לאחר מכן היה ממייסדי תנועת הליכוד וכיהן במספר רב של תפקידים בממשלה.
הידרדרות משמעותית נרשמה בשבועות האחרונים במצבו הרפואי של שרון, שאושפז בבית החולים שיבא בתל השומר. שרון, שהיה כמעט בן 86, לקה בדימום תוך-מוחי בעת שכיהן כראש ממשלה בינואר 2006, ואושפז תחילה בבית החולים הדסה עין־כרם, שם נעשו מאמצים להשיבו להכרה מלאה, שלא הועילו. במאי אותה שנה הוא הועבר למרכז הרפואי שיבא, ומאז הוא אושפז ביחידה לשיקום נשימתי בבית החולים.
“שרון היה האיד של החברה הישראלית, חיוני כשם שהוא מרתיע. כמו כל איד, היה לו גם מקום וגם צורך, והוא מילא את תפקידו בצורה מוצלחת, נאמן עד הסוף לדהרמה הפרטית שלו. העובדה שהפך לזמן לא קצר לאגו שלנו מצביעה על התדרדרות מדאיגה באמות המידה המוסריות והפוליטיות של החברה הישראלית לא פחות מאשר על ואקום מנהיגותי גדול (שבזמן הזה נהנה ממנו נתניהו).
אולי כמעין צדק פואטי אם וכאשר ילך לעולמו יזכור כל צד במפה הפוליטית את הזוועות שלדעתו עשה שרון, מי את קיביה ומלחמת לבנון, ומי את חורבן גוש קטיף. על אף הפרק האחרון, הרהבילטיבי של חייו, בו הפך לסבא טוב ואחראי, מורשת שרון תישאר מוכתמת. זה הרי גורלו של איד: נהנים ממנו בזמן שהוא מתפרץ, ובמבט לאחור מתחרטים על כל העניין, מתכחשים לחלוטין שהוא חלק מאיתנו. אבל הוא חלק מאיתנו, ועוד איך”.
1. בילדותו
“הילד אריק שיינרמן גדל, כבר מהשנים הראשונות לחייו, בתחושת בדידות וניכור. העוינות והסכסוכים המרים בין הוריו לבין תושבי כפר מל”ל, שהיו נושא השיחה המרכזי בבית, גרמו לו לחיות בהרגשה תמידית שהוא ומשפחתו ניצבים כל הזמן בגפם מול כל העולם. הכפר היה מבודד, ואריק ואחותו דיתה הגדולה ממנו בשנתיים מיעטו לצאת ממנו בשנותיהם הראשונות. בחודשי החורף נהג אריק להסתתר משך שעות ארוכות באסם, שהוקם מאחורי הבית, ולחשוב את מחשבותיו בדד. רעש טיפות הגשם, שנקשו על גג האסם, הרגיע אותו”.
מתוך הספר “הרועה” מאת ניר חפץ וגדי בלום.
שרון הצעיר
2. פעולת קיביה
“פעולת קיביה” או בשמות אחרים “מבצע שושנה” או “הטבח בקיביה” – מתייחסת לאירוע ב-14 באוקטובר, 1953, אז הרגו כוחות צנחנים כ-60 פלסטינים (אז אזרחים ירדנים), כולל נשים וילדים, בכפר קיביה בשומרון.
הטבח הזה התבצע בירי, השלכת רימונים ופיצוץ בתים בשטח הכפר קיביה שבגדה. על הפעולה היו אחראים יחידה 101 וגדוד 890 של הצנחנים. אריאל שרון, מפקד הפעולה, כתב בפקודת המבצע: תקיפת הכפר קיביה, כיבושו, ופגיעה מקסימלית בנפש וברכוש.
הטבח בקיביה בא בעקבות רצח מזעזע של משפחה ביהוד, כאשר בפיגוע נהרגו אם המשפחה ושני ילדיה הקטנים; ילד נוסף נפצע קל. עקבות המחבלים הובילו לסביבות הכפר רנתיס, אז בשטח ירדן, כחמישה קילומטרים צפונית לקיביה. אף על פי שהפעולה בוצעה על ידי חיילי צה”ל, הממשלה פירסמה טענה שהיא בוצעה כביכול בידי אזרחים זועמים.
אריאל שרון הסביר כי הכוח שפוצץ בתים בכפר לא ידע שבתוכם הסתתרו אזרחים. במאמר שפרסם 39 שנים לאחר הפעולה טען שרון כי בשיחה אישית שקיים עם בן-גוריון ימים אחדים לאחר הפעולה אמר לו בן-גוריון: “אינני מייחס חשיבות של ממש למה שייאמר על פעולת קיביה ברחבי העולם. החשוב הוא כיצד ייראה הדבר כאן באזורנו, זה יאפשר לנו לחיות כאן”.
בעקבות הפעולה פירסם ישעיהו לייבוביץ’ את מאמרו המפורסם “לאחר קיביה” ובו הדברים הבאים:
“אנו חייבים לשאול את עצמנו: מאין בא לנו הנוער הזה, שלא חש מעצור ומניעה נפשית לבצע בידיו את הזוועה, כשניתן לו הדחף הפנימי או החיצוני למעשה-תגמול? והרי נוער זה לא היה אספסוף, אלא הנוער שגדל ונתחנך בערכי חינוכו הציוני, במושגי ערכי האדם והחברה. (…) השימוש במונח של התנ”ך והסידור לגבי ערכי תודעתנו והרגשתנו האנושיים ולגבי הכוחות המניעים של פעולתנו הלאומית-מדינית – שימוש זה גורם שגם האסוציאציות של קדושה – ז.א. של תוקף מוחלט – הכרוכות בכינוי זה מועברות על ערכים אלה. אם העם ושלומו והמולדת וביטחונה הם קודש, ואם החרב היא-היא “צור ישראל” – אז גם קיביה אפשרית ומותרת… זהו העונש האיום של העבירה על האיסור החמור של “לא תשא את שם אלהיך לשוא”. מתוך עבירה על איסור זה אנו עלולים להקים את ביתנו השלישי על קללתו של יעקב אבינו”.
אלוף פיקוד הדרום ישעיהו גביש (שני מימין) עם מפקדי האוגדות במלחמת ששת הימים. משמאל: האלופים ישראל טל, אריאל שרון, אברהם יפה (מתוך הספר “המאבק לביטחון ישראל”)
3. עם התחבושת המפורסמת במלחמת יום הכיפורים
במהלך הקרבות במלחמת יום כיפור ב-17 באוקטובר, 1973, נחבט ראשו של שרון במקלע כבד ונגרם פצע שטחי במצחו. בצהרי אותו יום זומן שרון לפגישה עם שר הביטחון דיין, הרמטכ”ל אלעזר, וחיים בר לב בחפ”ק של אדן.
שרון הגיע לפגישה בנגמ”ש, לאחר שהחליף את התחבושת ספוגת הדם שעטרה את מצחו בתחבושת חדשה לבנה. בדרך נתקל שרון לראשונה בגילויי ההערצה מצד קצינים וחיילים שהבחינו בו, תופעה שתהפוך לנחלת רבים בישראל לאחר המלחמה, שידביקו לו את הכינוי “אריק מלך ישראל”. בהגיעו לפגישה חשף לראווה את תחבושתו ולא חבש מעליה קסדה.
מתנגדיו של שרון טענו כי לא חבש קסדה כדי שתמונתו חבוש תחבושת תשמש אותו במערכת הבחירות. לאנשיו אמר שרון כי מי שצריך לחבוש קסדה הם מפקדיו שעמם יתחשבן לאחר המלחמה.
מפקד אוגדה ,143 אריאל שרון, עם שר הביטחון משה דיין. מקור: אתר יד לשריון
4. ימי הלחימה הקשים מנשוא
לפני שנתיים נחשפו קלטות של אבי יפה, טכנאי קול שנקרא למילואים בזמן מלחמת יום הכיפורים. הוא תיעד בין היתר את מצוקת הלוחמים במעוזי התעלה ואת ניסיונותיו של מפקד האוגדה אריאל שרון להרגיע את החיילים. “ממש שמעו בקשר את אחד החיילים נהרג, כשהמצרים פרצו עם להביורים לתוך המוצב ושרפו אותו. הוא צעק הם שורפים אותי. אריק שרון שמע את זה”, הוא סיפר. יפה אומר ששרון הקשיב לרשת הקשר של המוצבים, הרגיע, קיבל מידע ופעל על פיה. “אני מתכוון לעשות כל מאמץ להוציא אתכם”, הבטיח אז האלוף שרון לחיילים הלכודים במוצב. חודשים אחרי המלחמה יצר יפה קשר עם שרון, שמתעקש שניתן היה לחלץ את חיילי המעוזים. דרך רשת.
5. הקלטות מבוקר הצליחה – 16.10.73
6. מלחמות הגנרלים
במהלך מלחמת יום הכיפורים ואחריה פרצה מלחמה זוטא, בין הרמטכ”ל, דוד אלעזר, מפקד אוגדת השריון במילואים 143 אריאל שרון, אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן (גורודיש), מפקד הגזרה המרכזית האלוף אברהם אדן ורא”ל חיים בר לב, אלוף פיקוד הדרום שירש את גונן, על הנהגת המלחמה ועל האחריות לכשלונות ולהישגים במלחמה. במהלך המלחמה דרשו דדו, בר-לב וגורודיש משר הביטחון, משה דיין, להעביר את שרון מתפקידו בגלל מה שהם כינו “אי ציות לפקודות”. דיין סירב.
שלושה חודשים לפני המלחמה פרש שרון מתפקידו כאלוף פיקוד הדרום והוזעק עם פרוץ המלחמה. גורודיש שימש אלוף פיקוד הדרום בתחילת מלחמת יום הכיפורים, עד שהודח מתפקידו כעבור ארבעה ימים בלבד. בעדותו בפני וועדת אגרנט הוא סיפר על מתקפה של שרון בבוקר ה-9 באוקטובר שנעשתה בניגוד מפורש לפקודה שלו: “אריק מציע לי לתקוף את מכשיר, באותו זמן אני מסרב (…) אני, במקרה יצא לי להיות במכשיר שבוע קודם (…) זה שטח שהוא בעיה לכבוש. אז למכשיר התנגדתי שיילך. בתשע בבוקר כשאריק תקף את מכשיר, בטלוויזיה, הוא איבד אינני יודע כמה, בין 30 ל- 40 טנקים, הצוותים נשארו אצל המצרים, לא הצליחו לחלץ אותם. הוא לא כבש לא את טלוויזיה ולא את מכשיר. התקפה אוגדתית. זו הייתה התקפה בלי אישור. למרות פקודה”.
מלחמת האגו בין שרון לבין גורודיש מתפרסת על פני עשרות עמודי פרוטוקול, בהם טוען גורודיש שוב ושוב כי שרון לא היה אמין, שיקר ולא ביצע פקודות. בהמשך העדות מספר גורודיש באריכות כיצד שרון טירפד העברת גדוד מכוח אחד לאחר, התערבות שבגינה הגיש נגדו תלונה לאחר המלחמה. בעדותו אמר גורודיש: “לפי דעתי אריק שרון לא ביצע פקודות במלחמה”.
שרון, לעומת זאת, טען שהפקודות שניתנו לו היו בחלקן מנותקות מהמציאות – בעיקר כי הפיקוד הבכיר לא הגיע לשטח. הוועדה לא השתכנעה מהסבריו של גורודיש, ומצאה אותו כאחד האחראיים העיקריים למוכנות הלקויה של צה”ל בפתיחת המלחמה, מה שאף הביא להשעייתו עם פרסום דוח הביניים. ההשעייה אמנם בוטלה לאחר פרסום הדוח הסופי, אך דומה שאת שמו מעולם לא הצליח לטהר, עד למותו ב-1991 מהתקף לב. דרך נענע10.
7. “ניקוי ראש”: טוטו אגרנט
8. הטבח בסברה ושתילה
“ערימות גופות נפוחות מחום ברחובות סברה ושתילה”, בישר “הארץ” לקוראיו ב-20 בספטמבר, 1982, יומיים אחרי הטבח שעשו אנשי הפלנגות הנוצריות במאות מתושבי מחנות הפליטים במערב ביירות בלבנון – לעיני צה”ל, בעקבות פלישת צה”ל ללבנון בקיץ 1982. “מאות גברים, נשים, ילדים, רופאים ואחיות נטבחו במחנות הפליטים על ידי אנשי הפלנגות, בעלי הברית של ישראל… הפלנגות הרגו כל גבר, אישה וילד, שיכלו למצוא במקום”, נכתב מפי סוכנויות הידיעות.
ועדת כהן, שפרסמה את מסקנותיה ב-1983, קבעה כי לא נמצאו הוכחות למעורבות ישירה של צה”ל בטבח, אך ציינה שקציני צה”ל ידעו בשלב מסוים על קיומו ולא פעלו להפסקתו בנחרצות. בעקבות המלצתה, הודח שר הביטחון אריאל שרון מתפקידו. שני עשורים לאחר מכן נבחר לראש הממשלה.
על פי ארכיון המדינה, בעקבות מסקנות ועדת כהן שרון העלה חשש, שאם הממשלה תקבל את הקביעה כי אנשיה ידעו על הסכנה שבטבח, היא תהיה חשופה לתביעות פיצויים בגין רצח עם. “כל אחד אפשר, שידל. אנו פנינו שייכנסו, סייענו, הארנו, סייענו בפינוי הנפגעים ונוכחנו במקום. ידוע שהיינו במקום ובאזור ‘להרתיע התנגדות’ וכלל לא בודדנו את האזור הזה מאזורים אחרים? בהחלט עשינו זאת. אנו החזקנו כוחות במקום… אנו החזקנו כוח בקרבת מקום, כדי להבטיח את הביצוע, שמא ייכשלו הכוחות שהובאו, שמא יהיה צורך לחלץ אותם משם”.
לאור פרשנות זו, שרון קרא לשרים לדחות את החלק הזה של הדו”ח. “האם חלק זה אינו צריך לעורר בנו חלחלה? הוועדה לא היססה למתוח קו משווה בין ישראל ובין שותפים עקיפים בביצוע פוגרומים, שהשתתפו בעשיית מעשי זוועה בעם ישראל. אני, באופן אישי, דוחה בשאט נפש אפילו רמז של האשמה כזאת”, אמר שרון. בשנת 1999 שומר ראשו לשעבר של אלי חובייקה, מפקד כוחות הפלנגות שביצעו את הטבח, רוברט חטאם, פרסם ספר שבו הוא טוען שטבח סברה ושתילה תוכנן על ידי חובייקה וחאפז אל-אסד במטרה להביך את ישראל. חובייקה עצמו נרצח ב-2002 ולקח את האמת לקבר. (דרך הארץ).
רון בן ישי מעיד מתוך “ואלס עם באשיר”:
תמונה: דובר צה”ל
9. ועידת הליכוד 1990 – קרב הצעקות בין שרון לשמיר
“מי בעד חיסול הטרור שירים את ידו”.
10. האם שרון רימה את בגין במלחמת לבנון?
בשנת 1991 פרסם עוזי בנזימן מאמר בעיתון ‘הארץ’ בו אמר, לאחר דיון בדברי ביקורת שאמר בנימין זאב בגין, כי “מנחם בגין אמנם יודע היטב כי שרון רימה אותו, אבל הוא אינו רוצה להסתיר מאחורי גבו הרחב של שר הביטחון שלו את אחריותו האישית של ראש הממשלה למלחמה, לתהפוכותיה, לתוצאתה ובעיקר למחירה”. בעקבות דברים אלה, הגיש אריאל שרון, תביעה כנגד בנזימן ועיתון ‘הארץ’, בה טען כי השניים הוציאו דיבתו רעה; התביעה הראשונה הוגשה בשנת 1991, אלא שבשנת 1992, לאחר מותו של מנחם בגין, נמחקה התובענה לבקשתו של שרון. בשנת 1993 הגיש שוב שרון את התובענה, לטענתו בגלל פרסום חוזר של הכתבה בשנת 1993. בנזימן התגונן כנגד תובענה זו בטענה כי מדובר באמת בפרסום וכי מדובר בהבעת דעה לגיטימית. בית המשפט המחוזי, בשעתו, קיבל את טענות ההגנה של ‘הארץ’ ובנזימן ודחה את התובענה.
שרון ערער על כך לבית המשפט העליון וזה קבע כי לבנזימן עומדת הגנת תום הלב, החלה על הבעות דעה, וכי “המאמר עסק, אפוא, בנושא פוליטי-אקטואלי, שלציבור היה עניין בו. הטענה כי “מנחם בגין אמנם יודע היטב כי שרון רימה אותו”, שהובאה במאמר תוך הסתמכות על הביקורת שמתח בנימין זאב בגין על גרסת שרון בנושא מלחמת לבנון, נועדה לחזק את עמדת המחבר בדבר חוסר אמינותו של שרון”. השופט יעקב טירקל להוסיף לדעת הרוב שלאליהו מצא והבהיר כי “כדי להסיר ספק. דחייתו של הערעור אין בה משום אימוץ מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה עומדת למשיבים הגנת אמת הפרסום, שעל כך אמרנו מה שאמרנו” (ע”א 323/98 אריאל שרון נ’ עוזי בנזימן).
כלומר, בית המשפט התאמץ קשות כדי לא לקבוע כי אריאל שרון היה מי שרימה את בגין, ולבסוף מצא הגנה אשר יותר נוחה לו מאשר לומר את הדבר ספציפית. (עו”ד יהונתן קלינגר).
צילום: דובר צה”ל
11. שיטת הפתקים
שרון נהג עשרות שנים לרשום סיכומי שיחות שלו על פתקים ולהכניסם לכיסו. כמו כן הוא נושא בכיסו באופן קבוע פנקס קטן, שבו הוא רושם לעצמו תזכורות. לאחר שנבחר לראש ממשלה “גדל” הפנקס והפך למחברת. במשך השנים שמר אריק את מאגר הפתקים בעל הערך ההיסטורי בחוות השקמים, אולם בשריפה הגדולה בחווה, בשנת 1999, עלה האוצר הזה בלהבות והושמד. שרון בקושי שמע כלל באחת מאוזניו, כתוצאה מהמלחמות שבהן השתתף ורעם הפגזים הבלתי-פוסק. זוהי הסיבה שיועציו רכנו לעבר אוזנו “הבריאה”. מרגע ששרון הבין כי הלחישות על אוזנו מסיבות נזק לתדמיתו, הוא החליט לפתח ולשכלל את הנוהג הישן שלו להשתמש בפתקים לכדי שיטה ממש. דרך ynet.
“גב’ שרון, את יכולה להתנהג איך שאת רוצה, ולא להמשיך ולסייע לי כפי שביקשתי ממך ואני אמשיך להיות “כבוד השר הבודד והמאוכזב”. השר שרון”.
אני נורא נורא נורא מצטער. מלא רגשי צער, חרטה, יגון, כאב, דאגה ועוד ועוד, לא זוכר יותר מילים. יוצא לסיור. אני צריך את אריאל רק בשעה 4.30 אחה”צ בנצרת. אגיע הביתה עד 1930. לא להזיז, לא להרים, לא לדאוג, לא להתרגז, לא להתרגש ולשמור על הדבר שאנחנו כל כך מצפים לו. נשיקות לך ולגור שלנו. שלך אריק.
מתוך “עובדה”. דרך מאקו.
12. אריאל שרון על בנימין נתניהו
“הוא לא עומד בלחצים. ראיתי אותו בפרשת חאלד משעל. הוא התפרק לחלקים והיינו צריכים להרכיב אותו מחדש. הוא פשוט איבד את הצפון. ישבתי עם המלך חוסיין לילה שלם כדי לשחרר את אנשי המוסד שנעצרו”.
מתוך הספר “הותר לפרסום” של ניסים משעל. דרך ynet
“ביקשת שאחזק את ידך, אך איני יודע לאיזו יד להאמין, לידך הימנית, או לידך השמאלית”. (שרון על ראש הממשלה נתניהו בוועידת הליכוד ב-1996).
13. העליה להר הבית והאינתיפאדה השנייה
בחודש מאי 1999, אהוד ברק ניצח בבחירות, בנימין נתניהו הודיע על פרישתו מהנהגת הליכוד ושרון הפך לראש המפלגה. דוד ספקטור, יועץ אסטרטגי לאריאל שרון העיד כי: “הייתה תקופה שאנשים ראו בו סוס מת שנשחט על ידי ועדות כאלה ואחרות. לכן, אני ייצרתי את הקו המוביל של זקן השבט שאוהב את כל ההיבטים של הטבע”.
בחודש מאי 2000 שיחות השלום שהוביל ראש הממשלה ברק הסתבכו, נתניהו היה שקוע בחקירות בענייניו ואנשי האסטרטגיה של שרון הריחו הזדמנות עבורו לחזור למרכז הבמה. צוות היועצים צירף אליו את “יועץ הסתרים”, ארתור פינקלשטיין. בחודש יולי 2000 הסקרים הראו תוצאות דרמטיות מבחינת אריק שרון וחזו הפסד צורם מול נתניהו. בנקודה זו, המאבק משנה כיוון והיריב המרכזי של שרון הוא נתניהו. בישיבה סודית בתל אביב, נשלף הנשק הסודי האולטימטיבי: שמירה על איחודה ואחדותה של ירושלים כבירה הבלתי מחולקת של ישראל, מהלך שהיה אמור למצב את שרון כמנהגי הימין האותנטי. הדרך שנבחרה הייתה עליה להר הבית ב-28 בספטמבר, 2000.
יום אחרי העלייה להר הבית התחילו מהומות בירושלים ותוך יום התפשטו בכל הארץ. האינתיפאדה השנייה, שעד לאותו רגע הייתה בגדר הערכה הפכה לעובדה ושרון חזר ונהיה רלוונטי.
14. היחסים עם מרטין שלאף וההתנתקות
בעקבות דו”ח מבקר המדינה משנת 2000, החלה בינואר 2003 משטרת ישראל בחקירת חשד לפיו שרון קיבל כסף מהמיליארדר מרטין שלאף עבור כיסוי הוצאותיו בבחירות הפנימיות לראשות הליכוד, וזאת במסווה של הלוואה מסיריל קרן – ידידו של שרון ממלחמת העצמאות. ב-2010 החליטה המשטרה להעמיד לדין את שלאף, עבור מה שהוגדר על ידה כ”פרשת שחיתות מהחמורות שנחקרו – “העברות כספים של מיליוני דולרים למשפחת שרון”. בשל הקושי לחקור את שלאף בווינה, כמו גם את שרון שנפל לתרדמת ב-2006, המליצה לבסוף המשטרה להגיש כתב אישום נגד בניו של שרון, גלעד שרון ועמרי שרון, ובינואר 2013 נסגר התיק כליל מחוסר ראיות. שר הביטחון היום והרמטכ”ל דאז, משה בוגי יעלון, טען כי ההתנתקות בוצעה בעקבות מצוקה אישית ופוליטית של שרון. דרך נענע10.
תמונה: צו פיוס, קמפיין בכיכר רבין ב-2005
15. ההתמוטטות
זה קרה בדצמבר, 2005, בימי מערכת בחירות לכנסת. שרון פרש מ”הליכוד” עם קבוצת ח”כים מהליכוד והקים את קדימה, והסקרים החמיאו למפלגה החדשה. ב־18 בדצמבר 2005 שרון לקה בשבץ מוחי קל וטופל במרכז הרפואי הדסה עין כרם בירושלים. במהלך הטיפול התברר כי יש לו מום מולד בלב, שמצריך צנתור. את הצנתור הוא היה צריך לעבור ב־5 בינואר.
