תוכנית המעבורות של ארה”ב אומנם הוקפאה, אבל בנאס”א לא מפסיקים לחשוב, לתכנן ולהמציא כלים חדשים לחקר כוכבים אחרים. וכשהמהנדסים של סוכנות החלל חושבים מחוץ לקופסא, יוצאים להם דברים ממש מגניבים.
תשכחו מכל מה שידעתם על הרוברים שראיתם בשנים האחרונות, שחלקם מטיילים בימים אלו על מאדים. נאס”א בוחנת עיצוב חדש לכלי המחקר, בעל מבנה קפיצי ואורגני יותר מאשר קודמיו. אב הטיפוס האחרון, רובוט בשם Tensegrity, כולל כבלים ומעין “מוטות אוהל” המגנים על כדור התלוי במרכז הקונסטרוקציה הזו, שיכול להחזיק מכשירי מחקר ולמעשה את כל מרכז התפעול והבקרה של הרובוט.
על מנת לנוע, הכבלים מסוגלים להתקצר ולהתארך, בדומה לשרירים שבגופנו, ובכך להזיז את הרובוט קדימה. למרות שזה נראה מאוד מסורבל, היכולת של הרובוט לנוע באופן “זורם” מגנה על המטען שלו וסופגת זעזועים הרבה יותר בקלות מאשר כלי הרכב המסורתי. וזה אולי החלק הכי חשוב, מכיוון שהנחיתה עצמה, היא החלק המסוכן והמורכב ביותר של כל המשימה, וספיגת הפגיעה היא חלק קריטי.
לפי אדריאן ק. אגוגינו, מדען בנאס”א, “הנחיתה הופכת לקלה הרבה יותר בגלל הצורה שבה הרובוט החדש סופג את הפגיעה”. נראה שהרובוט כולו מתכווץ ונדחס לתוך עצמו, ואז קופץ בחזרה ומתייצב, כמו כדור קופצני. “זה מקל על דאגות אחרות כמו מה יקרה אם הרובר ייפול מצוק לדוגמא”.
הבעיה של הרוברים ה”סטנדרטים” כיום כדוגמת הרובר Curiosity שנמצא כרגע על מאדים, היא גודלם ומשקלם המצריכים פתרונות רבים על מנת לאפשר נחיתה מוצלחת. ה-Curiosity בעל שישה גלגלים, גובהו שני מטרים והוא שוקל כ-2 טון וזו הסיבה שהוא גרם ל”7 דקות של אימה” עבור המדענים (אותן 7 דקות בהן לוקח לאות להגיע ממאדים לכדור הארץ, ולסמן שהנחיתה עברה בשלום). הנחיתה כללה מצנחים, רקטות וכריות אוויר על מנת לאפשר את הנחיתה הבטוחה.
עם רובוט דומה ל-Tensegrity לעומת זאת, נאס”א תוכל לשלוח רובוטים מרובים (בגלל עלותם הפחותה) ולדאוג פחות לחלק הנחיתה, המורכב ביותר.
כרגע הבעיה הגדולה של ה-Tensegrity הוא הקושי בשליטה בתנועה שלו. יש לו יותר נקודות שליטה אליהן צריך להתייחס בתזוזה שלו, ובעוד זה מאפשר גמישות אדירה לרובוט, זה גם מקשה מאוד על השליטה.
