אילנה דיין כותבת ב”הארץ” על המסע האחרון של מתי מילוא, שתועד בתוכנית “עובדה” שתשודר ביום שני האחרון.
דיין ליוותה את מתי מילוא, חתנו של מנחם בגין ואחיו של רוני מילוא, נסע עם בתו אסנת לשווייץ כדי להשתמש בשירותי המתת החסד של ארגון דיגניטאס, לאחר 25 שנה בהן נאבק באומץ במחלת הפרקינסון.
מדובר בטיסה קצרה לשווייץ, לציריך, ביקור באגם, ביקור אצל רופא, כמה ימים של סידורים הכרחיים, בסופם נפרד מתי מילוא מהחיים. הוא נפרד גם מהסבל היומיומי ומחוסר האונים שהגיעו לשיאם אחרי 25 שנה עם פרקינסון.
דיין כותבת: “באחת השיחות עם מתי שאלתי אותו אם השאיר צוואה. הוא אמר שאנחנו, במידה רבה, כותבים איתו את הצוואה שלו. “צוואה ציבורית”, הוא קרא לזה. מתי רצה שאנשים יראו אותו מנצח ניצחון אחד אחרון: הוא רצה להחליט איך ומתי יסיים את חייו. כי הוא ידע שכל מה שיש לרפואה להציע כבר לא מועיל מול המחלה”.
“את הרגע שבו נפרדנו ממתי, גלעד ואני, אין מצלמה שתוכל ללכוד. זה היה שובר לב, אבל זה איכשהו גם היה פשוט. בזכותו. הוא הודה לנו על הימים שבילינו איתו. והוא ביקש שנשמור על עצמנו. והוא הלך, עם אוסי, שליוותה אותו אל תוך הבית הכחול. והיתה איתו עד הסוף.
כשיצאה משם, אחרי כשעתיים, חשוב היה לה לספר את הדברים כפי שהיו: ‘עוד לפני הכניסה לחדר, בפתח הבניין, חיכו גבר ואשה. אנשים מבוגרים, חביבים. קיבלו אותנו בברכת שלום, ונכנסנו. התיישבנו סביב שולחן עגול והאדון אומר לאבא שהוא צריך לשוחח איתו, ושצריך לעשות קודם כל את ענייני הפרוצדורה, אבל כל דבר ייעשה בזמנו, בהתאם לרצונו ובהתאם לקצב שלו.
“ואז הוא הסביר לאבא שהוא צריך לשתות משקה שמונע בחילה ואחרי חצי שעה הוא יכול לקחת את המשקה הנוסף שבעצם מסיים את פעולת הלב. אבא שתה בכוס שתייה רגילה עם קש. ואז היה לנו מינימום של חצי שעה. הם יצאו מהחדר. הם אמרו לנו שאנחנו יכולים לעשות כל מה שאנחנו רוצים, אז אבא שאל איפה הקזינו. היה קשה לאדון עם חוש ההומור, אבל הוא זרם”.
את השיחה האחרונה עם חסיה, מספרת אוסי, מתי עושה בשעה 11:30. “’אני אוהב אותך’, הוא אמר לה, ‘היו לנו חיים טובים… אני אהיה מאושר. אני משאיר משפחה. אני אתן לאוסי חיבוק ונשיקה (ואת) תחבקי משם, מהכיוון ההוא. תחבקי את כולם… אל תבכו, כי אני לא בוכה ולא מתרגש, אני מקבל את זה בשלווה גמורה. אני ניצחתי את כל העולם’.
“חצי השעה הזאת עברה מהר מאוד. ואז הגיעה השעה 12:00 והוא ביקש משני המתנדבים, מהגברת והאדון, לשתות את הכוס השנייה (ובה התרופה הממיתה). הוא הציע לי שלוק והמתנדבים כמעט נכנסו להיסטריה. האדון אמר לאבא שזה מאוד מר, אז אבא שאל אותו – ‘מה, טעמת?’ האדון אפילו החזיק לו את הכוס, בשונה ממה שחששנו, שצריך להחזיק לבד. הם ראו שאבא עם הרעידות, אז האדון אמר שאין שום בעיה, שהוא יחזיק. אבא שתה בפעם אחת, שלוק אחד, בלי שום בעיה. לקח קוביית שוקולד והתרווח על המיטה. תוך כמה דקות הוא נרדם. נפרד, אמר שלום, אמר תודה, ונרדם”.
מתי ובתו אוסנת. דרך עובדה בפייסבוק
מתי ובתו אוסנת. דרך עובדה בפייסבוק
דרך הארץ.
