“הצעת חוק שיווי זכויות האישה” (תיקון – פנייה שוויונית בשילוט במקום ציבורי) מציעה להפוך את השלטים במקומות הציבוריים לכאלו המתייחסים לכלל האוכלוסייה, ובפרט ל51% באוכלוסייה שלא זוכה לייצוג. ההצעה מבקשת שימוש בשפה שוויונית במקומות בילוי ובמקומות ציבוריים, כזאת שתביע התייחסות ללשון נקבה וזכר”.
מתוך הצעת החוק:
“שלט או מודעה המוצבים בתחומו של מקום ציבורי או מטעמו יהיו בלשון זכר ובלשון נקבה, אלא אם ממהות השלט או המודעה מתחייב אחרת”.
מהפכה? לא. למרות הכוונה הטובה המבקשת לפתור בעיה קיימת, מדובר במקרה קלאסי של התערבות מיותרת של הכנסת, שמבזבזת כספי ציבור ומטילה הוצאות מיותרות על בעלי השלטים וניתנת לפתרון בדרכים יעילות יותר. במקרה הטוב, הצעת חוק כזו עלולה להפוך לאותיות מתות בספר החוקים עקב אי אכיפה. במקרה הרע, היא עלולה לסכן חיים. אפשר לתאר איך שלט בנוסח “עצור או עצרי. שדה מוקשים לפניך או לפנייך” הופך מסורבל ורמת הקריאות שלו בעיני העוברים והשבים פוחתת.
על אף שהשפה העברית (כשאר השפות השמיות), מחויבת-מגדר, היא אינה מחייבת לבחור בין לשון לבחור בין לשון זכר ללשון נקבה. כאשר מדובר בשלטי דרכים, אין שום סיבה לפנות לציבור בלשון זכר בלבד – פנייה המיועדת למחצית מהאוכלוסיה בלבד.
פתרון אפשרי אחד הוא דרך התייחסות נייטרלית מבחינה מינית: להשתמש בשם הפועל במקום בפועל. למשל, במקום “היזהר: גבול לפניך” נכתב “זהירות: גבול לפניך”. פתרון אלגנטי נוסף הוא לפנות בצורת רבים המשותפת לזכר ולנקבה במקום צורת היחיד. זו גם המלצת האקדמיה ללשון עברית.
שלט הכוונה באיילון צפון. נכתב לראשונה בלשון זכר: “צא”. לאחר שיד אלמונית הוסיפה קו שחור שהפך את המילה ל”צאי”, תוקן השלט לצורת הפנייה הנייטרלית “צאו”. דרך ויקיפדיה
