נחום ברנע כינה בסוף השבוע האחרון את שלי יחימוביץ’ “יחימו-ביץ'”. ליתר דיוק, ברנע טען שכך מכנים אותה ב”רשתות החברתיות”. יחימוביץ’ כתבה תגובה בה כינתה את ברנע “אשמאי זקן” והאשימה אותו שהדביק לרשתות החברתיות ביטוי פוגעני ששאל מפוליטיקאי שניסה להדביק לה את הכינוי.
“הי זאת שלי, כמה מלים על שוביניזם בלתי נשלט. ביום שישי נחום ברנע שוב לא הצליח להתגבר על יצרו. בטור האחרון שלו בידיעות אחרונות, הוא כותב עלי כמו שלא היה מעז לכתוב לעולם לו הייתי ראש אופוזיציה ויו”ר מפלגה גבר. עם נשים, ובעיקר נשים חזקות, ברנע מאבד את זה, ולא בפעם הראשונה. בהזדמנות אחרת טען שהצגתי את עצמי כ”אובייקט מיני בוטה” (אני! אוביקט מיני בוטה! מה לעזאזל עבר לברנע בראש?) והסביר בכך למה נשים נאנסות (כי הן מזמינות את זה). הרשעתו של קצב ציערה אותו אז מאוד.על כך כבר עניתי לו בעבר במאמר “הפנטסיות הסודיות של נחום ברנע“. יש לו עוד נטיה חסרת מרפא: לגונן תמיד, אבל תמיד, על המושחתים ביותר. להעמיד את טורו לשרותם, לסנגר עליהם במישרין ובעקיפין, ולהפגין כלפיהם רגישות וחמלה. אתמול הוא היה מלא טרוניות על כך שלא השתתפתי, ברוב חוצפתי, בפסטיבל זיכויו של ליברמן.וכה כתב ברנע: ‘יש רגעים שבהם הצביעות עדיפה על יושר… כאשר אדם מקבל לאחר שנים זיכוי חד משמעי מבית משפט הגון, מגיעים לו יום-יומיים של ברכות… שלי יחימוביץ’ הייתה הפוליטיקאית היחידה שבחרה להאשים את ליברמן ביום זיכויו… ברשתות החברתיות מכנים אותה יחימו – ביץ’…’
ברשתות החברתיות! ברנע ממש אושיית רשת, וכל יום בשולחו טוויטים ובכותבו סטטוסים (סתם. אין לו אפילו פרופיל בפייסבוק, והעולם הזה זר לו לחלוטין) הוא שב ונתקל בבטוי יחימו-ביץ’. כלומר ביץ’. כלומר כלבה וזונה גם יחד. ככה, לא בטוקבק אנונימי. בטור מכובד בעיתון. בלי למצמץ. האמת היא שהרשת אמנם יכולה להיות לעיתים יצירתית לגבי, לטוב ולרע, אבל יחימו-ביץ’ זו המצאה פרטית של ברנע.
כלומר לא ממש המצאה פרטית. תחקירון קטן גילה שפוליטיקאי מסויים, מעט במצוקה, ניסה לתרום את ההמצאה הזאת לכמה עיתונאים. הם לא התלהבו. גם לא עלה על דעתם לקלל בטוריהם. ברנע דווקא התנפל על הסחורה, כהרגלו, בלי לבדוק. וכי איך יבדוק. רשתות חברתיות מסתוריות, הוא לא יודע איך נכנסים אליהן בכלל. לו הוא היה ילד, היה אפשר לחשוב שהוא סתם אוהב להגיד גסויות, עד שיתבגר. אבל ברנע הוא לא ילד. בתוך ראשו של בעל הטור הנכבד פשוט שוכן אשמאי זקן”.
כותב הבלוג “נביא שקר” בדק אם יש אמת בטענה של ברנע אם הכינוי הבוטה הומצא ברשת. חיפוש המונח ‘שלי + “יחימו-ביץ”‘ מחזיר בערך 800 תוצאות בגוגל. גם מתוך 800 התוצאות הללו, הרבה מהן מתייחסות לעצם האמירה של ברנע. בפייסבוק יש קבוצה שמוקדשת ליחימו-ביץ’ שקמה לפני כמה חודשים, אבל יש לה רק שבעה לייקים. בטוויטר יש לביטוי הזה רק שלושה אזכורים מהשנים האחרונות, לפני הסערה הנוכחית. זאת לעומת ‘יהיר לפיד’, למשל, כינוי שיש לו עשרות אזכורים רק מהחודשים האחרונים.
נביא שקר: “גם מתוך אותם 800 אזכורים, מתוך אלה שקדמו לברנע, הרוב זה טוקבקים איזוטריים. להתייחס אליהם כ”רשתות החברתיות” זה כמו להגיד “נחום ברנע, או גוש הצואה הרדיואקטיבי כמו שמכנים אותו ברשתות החברתיות…”. והאמת שאם מסתכלים על 800 התוצאות האלה לעומק מתברר שמדובר בערך ב-40, כי גוגל מזייף והרבה מהתוצאות חוזרות על עצמן. לדוגמא, אם הציטוט של ברנע מופיע בתור מבזקון בידיעה אחרת, זה נחשב כ’תוצאה’ נפרדת.
אבל נניח. האם 800 זה הרבה? מעט? זה נחשב כינוי מקובל? אפשר להשוות את הכינוי לכינויים אחרים בעלי אותו עומק. התוצאות לפניכם:
אז שלי, מי הפוליטיקאי האלמוני?
תגובתה של שלי: “כמובן שלא אוכל להגיד, אבל התשובה די פשוטה”.
