כתבה: יסמין לוי. תמונת שער: אלדד קרין
כסף, כסף כסף. העולם המודרני הזה גורם לנו לעבוד שעות לא שעות, לתמרן בין משימות, להשתעבד לאלוהי הדולר. הכל למען “העתיד”. בינתיים ההווה שלנו נראה כמו פור-פליי קפיטליסטי שלא נגמר. החרדה שלא יהיה לנו שקל לטורניר בינגו כשנהיה קשישים גורמת לנו לשאוף לכמה שיותר. שיישאר לילדים, שיישאר ליום גשום, שיישאר לפיליפיני ובעיקר לארון קבורה מכובד.
מילדות אנחנו לומדים לפתח יחס לכסף, בעקבות הורינו והסביבה. חלקנו לא מעריכים אותו ועד היום מאמינים שהוא גדל על העצים בעוד אחרים מגיל קטן עבדו עבורו והעריכו כל אגורה.
יודע כל בן תמותה, כל כך קשה להרוויח אותו וכל כך קל לבזבז. לפעמים אני חושבת שאולי לא כדאי שאזכה בלוטו כי לא אדע מה לעשות עם עצמי. נראה לי שאני מסוגלת להוציא מיליון שקל בדקה. ואולי זו בדיוק התפישה שתביא אותי להתמוטטות כלכלית. אני מאמינה שאין טעם לחשוב על מחר כל הזמן אם אני חשה מחסור בהווה.
בדרך כלל אני נמנעת מלקרוא כתבות כלכליות שלא מבשרות דבר טוב עבורי אבל נפלתי על כתבה מעניינת מ”גלאמור” שסיכמה 5 סימנים אם אכן אפשוט רגל בעוד עשור. תהיו בטוחים, אין גלאם במחשבה שאקבץ נדבות ברמת אביב ג’. אז אחרי שצחקתי עם עצמי כי זה באמת נראה כמו שאלה רטורית וכמעט דפדפתי הלאה הויזה עצרה אותי.
אז בשם העתיד, הנה הסימנים כפי שפורסמו ב-“גלמור”:
1. קפאון בשכר שלכם
אם אתם אנשים שנוטים לקפוץ על ההצעה הראשונה שקיבלתם בראיונות עבודה מתוך תחושת חוסר ביטחון, נטייה לרצות את האדם שעומד מולך, חוסר הערכה עצמית או סתם נטיה להסתפק במועט, תלמדו להפסיק. המהלך הזה לא יביא אתכם לעתיד טוב יותר. מחקרים הוכיחו שזה כמו לאבד שכר של מיליוני דולרים במהלך חיים שלמים. אני נזכרת בעברי כשמצאתי את עצמי מנהלת לראשונה בחיי מו”מ על השכר שלי. החלטתי שאשחק אותה הארווי ספקטר מ-Suits וכשהבכיר שאל אותי כמה אני רוצה לקבל, שאלה טריקית לכל הדעות, זרקתי סכום שהיה יותר מכפול מהמשכורת הקודמת.
ידעתי שהוא ינסה להוריד בשכר, מה שעשה, אבל בסוף נחתנו על מספר שהיה מעולה מבחינתי והוא עוד חשב שהלכתי לקראתו. זה היה כנראה הפעם היחידה שהתנהלתי בחוכמה עם כסף. תמיד אני קוראת מחקרים שמראים שנשים גרועות בלבקש סכום ראוי ובסוך מקבלות פחות מגבר באותה פוזיציה. אז לפני שקופצים על ההצעה הראשונה תעשו השוואת שכר בהתאם לתפקיד שלך. לא לפחד לחשוב על זה ולהיות כנים עם עצמנו, האם נוכל להיות מרוצים מהסכום הזה? אם אהיה ממורמרת לאן אגיע בסוף? כדאי לגשש באתרים מיוחדים לכך או אצל מכרים וקולגות. רוב הסיכויים שזרקו לכם מספר נמוך ממה שמגיע לכם. מנסיון, הכי טוב לבקש יותר בעשרים אחוז ממה שאתם מוכנים לסגור מתוך מחשבה שהצד השני יתמקח וינסה להוריד מהשכר המוצע ממילא.
2. לשלוף חסכונות בשלוף
אם הייתם צריכים לשלוף כמה אלפי שקלים בין רגע בשביל לתקן נזילה מהתקרה או לשלם הוצאות רפואיות בגלל קרייסיס פתאומי, האם הייתם יכולים? רק המחשבה הזו מצמררת אותי. המילה לחסוך בכלל גורמת לי לפריחה. מודה, המחשבה להיפרד מכמה אלפים לא צפויים זו האימה בהתגלמותה. מחקר הוכיח שחצי מהאמריקנים היו מתקשים לגייס סכום של אלפיים דולר בהתראה קצרה.
מן הסתם, אנחנו לא אוליגרכים. אבל בלי חסכונות בצד, למקרי חירום, הסיכוי שלנו לצעוד לעבר אסון כלכלי גדלים. לפעמים אני חושבת שאני היחידה מאותגרת כלכלית אבל רוב האנשים חיים מעכשיו לעכשיו. ממינוס למינוס. מעטים הם המסודרים הללו שמפקידים כל חודש אחוז כלשהו מהמשכורת לחסכונות. ואף מילה על היום בו צריך לשלם את הוצאות המכללה או החתונה של הילד. ועדיין, לא משנה כמה מרוויחים כדאי לשים אחוז כלשהו בצד. או לשלוח את הילד שלכם למכור לימונדה.
3. הורים שנוטים לוויכוחים
אין ספק, הכי קל וכיף להגיד שההורים אשמים בכל. לפחות בכל הנוגע להתנהלות הכלכלית שלנו יש להם חלק לא קטן. מתברר שהדרך בה הם התייחסו לכסף תעיד הרבה על איך אנחנו נתייחס לשטרות ומטבעות. מחקר הראה שילדים להורים שנטו להתווכח על כסף הפכו לבוגרים בזבזנים עם יד קלה על הארנק. כילדה הייתי עדה לריבים קשים בין ההורים שלי. בין היתר, על כסף. איך לא, אבא שלי סגפן וחסכוני עד כאב ואמא שלי ז”ל הייתה בזבזנית להחריד.
לצערי, אימצתי את התכונה המופלאה של אמי לרכוש זוג נעליים כשיצאתי מהבית בשביל חלב. רוב חיי הייתי מפונקת ולא הערכתי כסף. אני מאלה שלא רואה אפילו מה כתוב בחשבון בבית קפה וישר שמה ויזה ולא פותחת תדפיסי הוצאות כי זה משעמם. האם חייבים להשלים עם זה? מן הסתם, לא. אפשר לנפץ את הכרוניקה הידועה מראש ומומלץ לקבל יעוץ להתנהלות כלכלית חכמה יותר. נו, אולי זה יחסוך לי את השיחות הללו מול אבא שלי שיושב ותוהה על מה הוצאתי כל כך הרבה כשאני בעצמי לא מבינה איך הכסף התאדה בין מוניות למסעדות.
4. היעדר פנסיה
הרבה אנשים לא יודעים מה קורה שם בתוכנית הפנסיה שלהם. זה הפך לדבר הזה ש”יחכה” בבוא יום. העיסוק ביום יום מונע מאיתנו להתעניין בכל מה שלא רלבנטי לעכשיו אבל זו טעות. כמה כסף יש שם? רק כשעזבתי את מקום העבודה הקודם שלי התעניינתי במספרים וגם אז, לא ממש הבנתי כלום.
אני עוד זוכרת את היום שישבתי לקפה עם איש ביטוח. רציתי לבחון את האופציות שלי. הנהנתי כמי שמבינה על מה הוא מדבר. אבל לטס פייס איט, ישנם אנשים שלא יבינו בזה לעולם. מה שכן קל להבנה זה שאם אינך מפריש סכום קבוע לכספי הפנסיה באופן עצמאי או משתתף באופן פעיל לצד המעסיק שלך אתה צפוי להגיע לעתיד מטריד ביותר. מה שאתם מצליחים לחסוך היום ינבא את חשבון הבנק שלכם מחר. כדאי להשתלט על העניינים ולהיעזר במומחים שיכולים לעזור לך להבין את העניין. כעצמאית אני מפרישה סכום קבוע ומשתדלת לא לחשוב על המחר. ותזכירו לי למה לא נקבע לפי חוק שיוצאים לפנסיה בגיל שלושים כדי לנפוש את שארית החיים בקאריביים?
5. לא לשתף עם אחרים בכוונתכם לחסוך
כשאתם רוצים לחסוך האם אתם: א. מספרים על כך למשפחה ולחברים? ב. לחברים ומכרים? ג. לעצמכם? ככל שדיסקרטיות היא תכונה מוערכת, בכל הנוגע לשאיפות הכלכליות שלכם, היא פועלת נגדכם. מחקר הוכיח שאלה ששמרו לעצמם את תוכניות החסכון שלהם, יצליחו פחות מהמתלהבים שמיהרו לאבא ואמא. זה קורע אותי. אני כנראה היוצאת דופן הזו שמצהירה בפני אבא שלי ובן זוגי שזהו, אני אדם חדש, מחושב, שכלתן שממחר חוסכת ומפסיקה לחיות כמו אימלדה מרקוס. זה מחזיק מעמד שעה. אבל לרוב האדם חש מחוייב להצהרותיו הפומביות וכך ניתן לבחון את מידת רצינותו. אז בפעם הבא שאתם תופסים את הראש בין הידיים מול המינוס האסטרונומי קחו מגפון, רוצו לכיכר העיר ותבשרו לכל האומה שזהו, מעכשיו אתם חוסכים. נראה אתכם לא עומדים בזה.
