קורע לב. זו התחושה הראשונית המתקבלת מצפייה בתמונות האלה, שצילם הצלם הקנדי גסטון לקומב. בפרויקט Captive (שבויים) לקומב מתעד בעלי חיים ותנאי המחיה שלהם בגני חיות.
זווית הצילום של לקומב אינה שונה מהמראה הנחשף לכל מבקר בגני חיות. התמונות אינן מבוימת או נערכו במטרה להעצים את הסבל. אני זוכר ביקור אחד בגן חיות בו ראיתי מקרוב פינגווין אחד מוטל על הארץ, ספק חולה ספק מת, רחוק מהלהקה שלו, ובכלוב מסריח אחר נראה קוף עגמומי בתנאים שלא הייתי מאחל לגרועים שבאנשים. התמונות של לקומב אפילו יפות בדרכן. ולמרות זאת, לקומב ממחיש להמחיש את תחושת החלל המצומצם שסוגרת על בעלי החיים, קטנים וגדולים. גני החיות כופים על בעלי החיים לצמצם את מרחב המחיה שלהם. הם מקצצים להם את הכנפיים, מונעים מהם לדהור, לנדוד ולהיות חיות הפרא שהטבע התכוון שיהיו.
במובן הזה, פרויקט “שבויים” שצולם בגני חיות בחמש יבשות על פני כדור הארץ, ממחיש שמקומות אלה הם בתי סוהר לבעלי חיים. על פי לקומב, אין להסיק מסקנה אחידה לגבי כל גני החיות. חלקם יוצאים מגדרם כדי להבטיח את נוחות בעלי החיים בתחומם, בעוד שאחרים מפעילים תאי עינויים לחיות, לא פחות. עם זאת, אפילו בגני חיות טובים במיוחד אפשר למצוא בעלי חיים בתוך מכלאות מלט איומות או קופסאות זכוכית קטנות. אפשר לקוות שיום אחד ייסגרו גני החיות ובעלי החיים ישוחררו לחיים חופשיים בשמורות רחבות אופקים ובטבע. אנחנו נוכל להסתפק בצפייה בהם במצלמות רשת. ההנאה של בני האדם שבאים לגני החיות כדי לצפות בחיות הכלואות לא מצדיקה באמת עינוי שכזה.
תודה ליעל חזות על הטיפ. דרך Mymodernmet
