חוק הנגישות, שנכנס לתוקפו החל מהראשון בנובמבר, מחייב את בעלי אתרי האינטרנט בישראל לעמוד בתקנים המבטיחים את נגישות האתרים שבבעלותם לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. בעוד שאין עוררין על כך שמדובר ביוזמה חשובה, ישנם הרואים בעצם עיגונה בחוק, גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
על פי החוק, מחוייבים בעלי האתרים לדאוג לכך שאתריהם יעמדו תחת תקני נגישות שקבע מכון התקנים הישראלי. תקנים אלו מבטיחים כי עיוורים ולקויי ראיה, כבדי שמיעה ואנשים בעלי בעיות מוטוריות בידיים המקשות על תפעול העכבר ואנשים עם לקות שמיעה הזקוקים לכותרות בזמן צפייה בסרטון וידאו, יפיקו תועלת רבה יותר מהאינטרנט. בעלי אתר שלא יעמדו בתקנות שקבע המחוקק, עלולים להיקנס בסכום של עד 50,000 ש”ח ללא הוכחת נזק. על פי סעיף בחוק העוסק בדפי פייסבוק, בעלי עסקים אשר מספקים שירות לציבור דרך דף הפייסבוק שלהם – יצטרכו להשתמש בכלי הנגישות הקיימים שמספקת הרשת החברתית. אם לא – יהיו גם הם חשופים לתביעה.
על פי סקר שנערך על ידי מיקרוסופט, עלה כי הקבוצות הללו משקפות כ-25 אחוזים מהאוכלוסייה.
ראו גם: מועדון חילופי הזוגות נסגר בגלל אי-נגישות לנכים
למרות הכוונות הטובות, יש מי שטוען כי החוק החדש הוא התערבות גסה בחופש העיסוק של אתרי אינטרנט ונועד להכניס רגולציה על אתרים בדלת האחורית. אנשי התנועה הליברלית החדשה, גוף על-מפלגתי הפועל בין השאר למען חירות הפרט ושוק חופשי, סבורים כי החוק פוגע בעצמאותה של האינטרנט וגורם לפוליטיקאים לפקח גם עליה. בפוסט שהעלו בנושא בעמוד הפייסבוק שלהם, תקפו אנשי התנועה את מכון התקנים שהגדיר את תקנות הנגישות: “מכון התקנים, באמתלה עלובה של “הגנה על נכים” קונה לעצמו כוח אדיר על האינטרנט הישראלי הפורח והסורר, וללא ספק – גם פרנסה רבה ומובטחת. ל”סמנכ”ל האינטרנט” החדש במכון התקנים, נציג מפלגת השלטון התורנית, וכל עובדי מחלקתו החדשה – ברכות לבביות על המינוי”, נכתב בפוסט.
יואב בן פורת, המחזיק בחברה לבניית אתרים ובבלוג העוסק בנושא, מסביר מדוע מתנגד לעיגון התקנות בחוק ומברך על יוזמת ההנגשה באופן כללי: “אם הדבר היה בא בתור יוזמה – זה היה דבר מבורך!”, כותב יואב בבלוג YBP Media. “אך בתור דבר המעוגן בחוק, ועוד חוק כ”כ בריוני, זה פשוט ביזיון! ולדעתי (איני משפטן), אף נוגד כמה עקרונות של חוקי יסוד אחרים. עד כמה החוק הזה בריוני ואבסורדי? עד כדי כך שהוא הצליח לעורר המון אנטיגוניזם לגבי נושא כל כך נפלא של הנגשת מידע לבעלי מוגבלויות”, מוסיף יואב.
עוד מסביר יואב כי העובדה שמחייבים את בעלי האתרים להתאימם לתקנות הנגישות, בעוד שחלק מאתרי הממשלה כלל לא עומדים בתקנים אלה, עומדת בסתירה לדרישת המחוקק. לדעתו, אתרי הממשלה לא יהיו נגישים בעצמם גם בתום 36 חודשי הנגשה שקבע החוק. כדי להוכיח את טענתו, החליט יואב לכתוב עכשיו פוסט שיפורסם רק בעוד 36 חודשים בבלוג שלו, ומבחינתו זו תהיה ההוכחה הטובה ביותר ששום שינוי בנגישותם של האתרים לא בוצע, ועל כן יש לתבוע אותם.
מתוך בלוג YBP Media
טענות אלה וטענות דומות להן מעוררות מחאה, אמנם שקטה לעת עתה, כנגד כניסתו של החוק לתוקף. עמוד פייסבוק תחת הכותרת “מחאה נגד תקנות הנגשת אתרי אינטרנט ישראליים” נפתח בסוף אוקטובר וגייס 120 אוהדים, נכון לעת כתיבת שורות אלה. אנשי המחאה מתנגדים לחובת ההנגשה אם אתר החליט לוותר על נגישותו בפני בעלי מוגבלויות. בראיה לטווח ארוך רואים אנשי המחאה בתקנות החדשות ” ‘פירצה’ שתוביל לעליית מחירי האינטרנט בישראל ובעיקר לצמיחתן של החברות הגדולות”.
בעוד שדברים נחרצים נאמרו מצד המתנגדים, בוחר איגוד האינטרנט הישראלי לברך על המהלך אך בה בעת קורא גם לבחון אותו מחדש, כפי שמסבירה שאולה הייטנר, חברת הוועד המנהל באיגוד האינטרנט הישראלי: “השימוש האינטואיטיבי ברשת של מרבית האוכלוסייה הינו בגדר גישוש באפלה עבור אנשים עם מוגבלות. האיגוד קורא למנהלי אתרים להנגיש את האתרים ברמה הנדרשת לאוכלוסייה זו, ומעמיד לרשותם מרכז מידע באתר, כמו גם מענה טלפוני המאויש בנציגי הקו הפתוח של האיגוד. עוד קורא האיגוד לבחינה מחודשת של התקנות והחלתן בצורה מדודה ומודולרית המותאמת לשוני הקיים בין האתרים השונים ברשת”.
אז מי צודק? ראשית, חשוב לציין כי פיתוח אתרים נגישים על פי הסטנדרטים הוא אינטרס של בעלי האתרים עצמם. אי יישום של עקרונות אלה בעיצוב אתרים עלול להתבטא באובדן לקוחות בשיעור של עד חמישית מהאוכלוסיה. בהחלט לא אוכולוסיה שאפשר לזלזל בה. אך בעוד חובת נגישות לאתרי אינטרנט ציבוריים היא מבורכת, כאשר מדובר באתרי אינטרנט פרטיים מדובר בשימוש מיותר ומוגזם בחוק במקום לעודד חינוך שוק. בדומה לתיקון לחוק התכנון והבנייה, שקובע כי כל מבנה ציבורי, וכל מפעיל שירות תחבורה ציבורית ורשות מקומית, חייב להסדיר נגישות עבור אנשים עם מוגבלות לשירותי תחבורה ציבורית, לאתרי עתיקות, גנים לאומיים, שמורות טבע ושטחים פתוחים שבניהול רשות הטבע והגנים או הקרן הקיימת לישראל, כך גם מוטב היה ליוזמי חוק הנגישות להסתפק באתרים הציבוריים. הסכנה בחקיקת יתר היא כי היא תפגע בצמיחת האינטרנט בישראל. מחשש לקנסות, בעלי עסקים קטנים יירתעו מפעילות און ליין ונושא חיובי כמו הנגשה ייתפש כעונש.
לעוד כתבות בנושאי נגישות
תמונת שער: Shutterstock
