לפני מספר שנים ידיד מצא כרוז מעניין בארכיון של ארגון שמאלני ידוע בארה”ב. על הכרוז היה כתוב: בפשטות “תמכו בחמר רוז’!” (Khmer Rouge).
הזדעזענו. מסתבר שבגלל תגובה אוטומטית ובלתי אחראית, קבוצת פעילים שמאלנים החליטה להוציא קריאה לתמיכה בארגון קטן, שלא ידעו עליו הרבה, שנלחם בקמבודיה בזמן שצבא ארה”ב ניהל מלחמה באזור. לימים אותו ארגון נודע כאחד הארגונים האכזריים ביותר בעולם, שגרם למותם של כמיליון בני עמם.
לי הלקח היה פשוט: לא תמיד מיעוטים צודקים ולא תמיד הם ראויים להגנה. יש מיעוטים שמפירים את זכויות הרוב ומתנהלים בצורה מנוגדת לחוק ולדמוקרטיה. כך יש להגיב לאמירות המבישות של אנשי שמאל ואחרים על המאבק המתנהל בירושלים.
בירושלים יש קבוצת מיעוט, החרדים, שמנוהלת על ידי עסקנים הפועלים בעיר ובתוך העירייה עצמה (ולא רק בירושלים). קבוצת העסקנים הזו היא אחד הגורמים המסוכנים ביותר לעיר היום והיא מפעילה את השפעתה בתחומים רבים. התופעה של שליטה מתפשטת מהסוג הזה ידועה כ”התחרדות” למרות שהמונח בעייתי ויוצר אי-הבנות. המאבק בה איננו ברמת הפרט ולא מתמקד בדמוגרפיה בעיר. היא דומה יותר למאבק במאפייה באיטליה והניסיון להלחם בארגון אינו נגד האזרח הבודד כפי שהמאבק באיטליה אינו מבטא עוינות לאיטלקים. הפרט קשור רק במידה שהוא משתף פעולה או תומך בהתנהלות הפסולה של ההנהגה.
העסקנות החרדית לא מכירה בערך הדמוקרטיה או במוסדות שלה — היא חותרת תחתיהם. אגודת ישראל, הגוף איתו מזדהים מרבית החרדים בירושלים, מגדירה בתקנון שלה את מטרת המפלגה “לאחד את עם ישראל בארץ ישראל תחת שלטון התורה ולהשליט את התורה על החיים הרוחניים הכלכליים האזרחיים והמדיניים בארץ ישראל”. אין שום אזכור מאזן של מדינת ישראל או חוקיה. לאחרונה חברים חרדים במועצת העיר של ירושלים הבהירו, בעת דיון על מימון עבור “הבית הפתוח”, שכלל לא מעניין אותם מה פסק בג”ץ ואין לו שום חשיבות. לא הייתה שום תגובה לנושא למעט מחאה של חברי מועצה בודדים.
ההנהגה החרדית אחראית להפליה ממוסדת נגד ספרדים, נשים ולא יהודים ופוגעת בזכויות יסוד שלהם. שני סגני ראש עיר של אגודת ישראל השתתפו בהפגנה נגד החלטת בג”ץ בעניין של בית הספר בעמנואל ותמכו באופן אקטיבי בהפרדה בין אשכנזים וספרדים (למרות זאת, ולמרות פנייה מכותבת שורות אלו, סגן ראש העיר יצחק פינדרוס, ממשיך להחזיק בתיק לחינוך החרדי בעיריית ירושלים). שתי המפלגות החרדיות במועצת העיר מפלות נשים לרעה באופן עקבי וכעת מתנהלות נגדם מספר תביעות על הדרת נשים. קרן קמ”ח (“קידום מקצוע לחרדים”), עמותה שסגן ראש העיר עומד בראשה, זכתה לאחרונה במכרז של העירייה לפרויקט המתוקצב ב-19 מיליון ₪ להעסקת חרדים (כחלק מפרויקט ארצי שיעלה חצי מיליארד שקל), למרות שעל פי הפרסום אודות התוכנית באתר שלה, היא מעניקה מלגות לימוד לגברים בלבד. אין הדבר מפתיע: יהדות התורה היא מפלגה שבאופן מוצהר מיועדת לגברים בלבד, כפי שניתן לקרוא בתקנון שלה. רק “איש יהודי” יכול להיות חבר במפלגה, וכמובן רק כאלה יכולים לייצג אותה. סעיף זה לא מנעו ממנה לקבל מימון ממשלתי.
הפעילות האנטי-דמוקרטית והמפלה של ההנהגה החרדית בעיר משפיעה גם על ההתנהלות של חיי היום-יום של התושבים. בגלל פחדנות וכניעה ללחצים פוליטיים הרשויות אינן דואגות לאכיפת החוק בעניינים הכי בסיסיים שיש לעסקנים החרדים קשר אליהם. כך, למשל, גופים חרדים מפעילם עשרות ואף מאות מוסדות לא חוקיים בעיר. במקרים רבים היועץ המשפטי לעירייה מוציא מכתבים המורים על סגירתם אך דבר לא נעשה. חמור מכך, אותם עסקנים חרדים מפעילים את הקשרים שלהם בעירייה בניגוד להוראות. כך, לדוגמה, מנהלים של גנים לא חוקיים בשכונת קרית יובל קיבלו מכתבים שיש לסגור את הגנים לאלתר בעוד שזרוע אחר של העירייה, מנהל לחינוך חרדי, המשיך לנהל את רישום הילדים עבורם.
העסקנות החרדית פועלת באופן אינטרסנטי ותוך פגיעה בצדק החלוקתי. שיעור החרדים בירושלים הוא כ20%, אבל הודות לעבודה מאומצת של העסקנות הם זוכים לשימוש ביותר מ50% מנכסי העירייה. בעוד שמינהל החינוך הכללי אחראי על כל תושבי העיר הערבים, היהודים הלא חרדים והנוצרים, לחרדים יש מינהל משלהם. כמו כן יש תקציב תרבות נפרד עבור החרדים, מינהלים בשכונות לחרדים בלבד, ועוד. כמובן שחרדים חופשים להשתתף בכל פעילות בעיר אבל ההיפך אינו נכון: רק חרדים יכולים להשתמש בתקציבים לחרדים ורק עסקנים חרדים מעוסקים דרכם.עסקנים החרדים בעיר שולטים בתקציבים יעודיים ,בהקצאות ומגוון של יחידות מיוחדות, כגון “היחידה למבני דת”, שתקציבה גדל כמעט פי 3 בקדנציה האחרונה. שיעור ההוצאות על מקוואות עלו יותר. הבזבוזים והחלוקה הכל-כך לא צודקת של משאבי העירייה צריכים להדאיג את כולם.
יש גבול לסובלנות. אפשר וצריך לכבד תרבויות שונות ומנהגים שונים, אבל לא הנהגה בלתי ראויה. חובה לעמוד על זכויות היסוד במדינה, על אכיפת החוק ועל מנהל תקין בכל מקום. מי ששותק או מבקר את המאבקים האלה משתף פעולה עם מי שמכרסם ביסודות הדמוקרטיים במדינה ומוסדותיה. מי שמתקומם נגד “מאבק בהתחרדות” אינו סובלני אלא פשוט לא מבין על מה הוא שח.
ד”ר לורה ורטון היא חברת מועצת עיריית ירושלים מטעם מרצ
CC-by-ND 2.0 naamanus
