האנשים שמאחורי “לראש ולא לזנב”, השחתת רשתות הדיג של 269, כותבים על אינטליגציה של דגים:
כשגנדי נשאל מה דעתו על תרבות המערב, וא הרהר לרגע ארוך, ואז השיב: “
“.
האם ייתכן שיכולנו ליפול לאותו בור פעמיים, ולשפוט אחרים כנחותים רק בגלל יכולתנו הנחותה לתפוס אותם?
יותר מהטיזר הזה לא נעסוק בכך – זוהי נקודה שנשמח שנחשבו עליה בזמן שאנו כותבים על דגים (החיה, לא המוצר).
יבוא היום שבו יצורים אינטלגנטיים ורגישים לכאב כמו דגים יזכו לאותן זכויות אשר מלכתחילה לא ניתן היה למנען מהם אלא בכוח הזרוע – לכל הפחות הזכות להכרה בשואה שלהם, לכל הפחות שינוי המילה המכובסת והמעלימה את האקט “דיג” למה שהוא באמת:
ציד, על כל כיעורו.
יבוא היום שבו הם לא יסווגו עוד תחת קטגוריית “כשר” או “לא כשר”, כי אף בעל חיים אינו כשר לרצח.
הם לא יסווגו עוד תחת קטגוריית “בשר” או “דגים” (ה”מוצר”. ערכם של דגים עד כדי כך זול בעינינו, עד שאין לנו כל בעיה עם אכילת מוצר ששמו הוא כשם בעל חיים), כי אף בעל חיים אינו בשר או מוצר.
רבים מוחים על ציד חיות בר יבשתיות.
הלוואי שבעלי חיים ימיים אינטליגנטיים לא פחות.
דגים, כמו כל קבוצה טקסונומית אחרת, התפתחו במקביל ליונקים. הם התפתחו במקביל – הם מפותחים לא פחות.
הם בונים קנים מורכבים, יוצרים קשרים מונוגמיים, משתפים פעולה עם מינים ביולוגיים אחרים ומשתמשים בכלים. הם מזהים זה את זה כאינדיבידואלים (ויודעים על מי לסמוך ועל מי לא), מקבלים החלטות באופן אינדיבידואלי, עוקבים אחרי יוקרה חברתית ומתחרים על עמדות טובו יותר (משתמשים ב”אסטרטגיות מקיאוויליות של מניפולציה, הענשה והתפייסות”. יש להם זיכרון משמעותי לטווח ארוך, הם מיומנים בהעברת ידע זה לזה דרך רשתות חברתיות, והם גם מסוגלים להנחיל מידע מדור לדור. יש להם אפילו מה שהמסורת המדעית מכנה “מסורות תרבותיות” רבות שנים בנוגע לנתיבים ספציפיים לאתרי אכילה, לימוד, מנוחה או הזדווגות. כאשר מת דג, הזעזוע ניכר בחבריו.
“ציד הוא פעילות לתפיסת או הריגת בעלי חיים בלתי מבויתים אשר אינם כלואים. הציד נעשה לרוב לשם ניצול בשרם, פרוותם, עורם או חלקים אחרים של בעלי החיים הניצודים, אך לעתים גם לשם הנאתו של הצייד בלבד”.
הרג לשם ההנאה שבאכילת המנוח אינו טוב יותר מוסרית מהרג לשם ההנאה שבמרדף. עבור הדג לא משנה עבור מה נעשה הרצח, ומבחינה בריאותית, דגים הם “מקור” נחות לאומגה-3 מבחינת היחס בינה לבין אומגה-6 לעומת מקורות כמו פשתן טחון שניתן להוסיף לכל ארוחה.
על כל פנים, ציד לא חייב לכלול מרדף בהגדרתו – רק לכידת חיות בר (לכידת חיות בר יבשתיות במלכודות לצורך העניין, מוגדרת כציד.
באופן מקומם אנו מבחינים בין דם לדם, בין סבל לסבל, בין “שווים יותר” (אנחנו כמובן) לשווים פחות – בין כלב לפרה, בין פרה לדג, וכמובן בין אדם לדג.
קל מאוד לענות מישהו שאתה לא שומע אותו צורח (אם כי לדגים יש שפה ונמצא שהם מתקשרים – בתדר תת קולי).
אבל כמובן – סבל הוא סבל הוא סבל, דגים סובלים והרבה.
התחזיות הן שעד 2048, כל הדגים (3 מחלקות; יותר מינים מאשר במחלקת היונקים, העופות, הזוחלים והדו-חיים יחד)
(תמונות קשות, או יותר נכון – מציאות קשה. בני אדם קשים).
אנו מפצירים בכם בכל לשון של בקשה להסיר עכשיו את תמיכתכם במעשה האלים הזה עכשיו.
זמנה של ההתממות כמו היינו אריה או אסקימוסי או איש מערות או רובינזון קרוזו כשכל מה שיש לו לאכול כדי לשרוד זה באופן מפתיע, מה שהוא אוהב (לאכול), כבר עבר; עכשיו הגיע הזמן
.
אין לנו שום הצדקה לעשות להם את הדבר הנורא הזה, והם האחרונים שמעניין אותם מה המניעים שלנו. דוברי עברית ואוכלי דגים יקרים – אתם עצמכם, באופן אירוני, הייתם נרדפים באמצעות מיטב הטכנולוגיה באדמתם שלהם, וכשהתאפשר, מוגלים ממנה, בדיוק כמו הדגים הניצודים באמצעות מערכות המכ”ם וספינות הדיג המשוכללות ביותר כמו היה זה מצוד אחר פושע מבוקש מדרגתו של סדאם חוסיין.
אתם עצמכם סומנתם כמטרה שניצודה עד כדי הכחדה, שרק במזל לא הגיעה. אתם עצמכם נרדפתם וניצודתם בטבע (מה שנשאר ממנו), לפרקים עם יותר גדרות, לפעמים עם פחות (אם כי להנדסה גנטית עדיין לא הגענו), “הודברתם”, ונוסיתם.
שיני הזהב שלכם נעקרו ממכם בכוח וללא הרדמה, והיום אחרי שחשבתם שסיימתם פרק נורא זה בהיסטוריה, את הפרק השזור כחוט השני לכל אורכה – ההיסטוריה עצמה – ההיסטוריה שכולה נובעת מדבר אחד – תאוות הבצע הבלתי נדלית של המין האנושי שההחזקה ברכוש (אינה אופיינית לרוב בעלי החיים האחרים, שהנם לרוב ניידים יותר) ככל הנראה העבירה אותו על דעתו, את הפרק הזה עוד לא סיימתם.
אנא, עשו את הקשר.
