ילד ושמו סו

של סילברסטיין מוכר לקורא הישראלי בעיקר בזכות ספר הילדים ‘העץ הנדיב’, אך למיטב ידיעתי מעט מזער מיצירותיו תורגמו לעברית. אחד משיריו שזכה לתהילת עולם בזכות ג’וני קאש הוא ‘ילד בשם סו’ – אגדת קאונטרי מופרכת על ילד היוצא בבגרותו לנקום באביו על כך שנתן לו שם של ילדה. מעבר להומור הנפלא של סילברסטין, אפשר לראות בשיר משל על גורלו של אדם, ועל כך שבעצם ‘הכל לטובה’ למרות שלא תמיד זה נראה כך. מצורף התרגום שלי ובסוף הביצוע המרגש של ג’וני קאש בכלא סן-קויינטין.

הייתי בן שלוש כשאבא עזב
והוא לא ממש השאיר לנו מכרה של זהב
רק גיטרה סדוקה ובקבוק מסריח של ג’ין
לא, אנ’לא מאשים אותו על זה שברח
רק על נבזות אחת שלו לעולם לא אסלח:
לפני שעזב הוא החליט שהשם שלי הוא סו

כן, הוא בטח חשב שזו בדיחה מהסרטים
והוא קרע איתה מצחוק את כל החברים
אך אני הוא זה ששילם את מלוא המחיר
כשבחורה הייתה צוחקת הייתי מאדים
ולאחד שהתחכם ריסקתי ת’פנים
תקשיבו: החיים לא קלים לבחור בשם סו

נהייתי קשוח, התבגרתי מהר,
עם אגרוף של פלדה ומבט חודר
ויצאתי לנדוד רק כדי להסתיר ת’בושה
אך נשבעתי לעצמי לכוכבים וללבנה
שאחפש בכל באר, מסבאה או מלונה
עד שאמצא את האיש שהרס את חיי

זה היה בטנסי בקיץ שעבר
כשהגעתי העירה כבר היה די מאוחר
וחשבתי לשטוף ת’גרון באיזה כוסית
במסבאה ישנה בקצה רחוב מאובק
בפינה אפלולית, מגלגל לו טבק –
ישב לו הכלב המטונף שעשה ממני סו

מיד זיהיתי שהצפע הוא אבי המקסים
מתמונה מתפוררת ששמרתי שנים:
אותה הצלקת בלחי ורשעות המבט
הוא היה גדול וכפוף ואפור וזקן
הסתכלתי עליו וגופי התאבן אמרתי :
!My name is sue! how d’you do
עכשיו אתה הולך למות!!

ובכן, הורדתי לו שמאלית ישירות לפנים
והוא צנח כמו שק אבל אותי הוא הדהים
שזינק עם סכין וקצץ לי את אוזן ימין
אז ריסקתי כיסא על ראשו המסואב
והתגלגלנו לרחוב דרך קיר שחרב
בועטים, מתפלשים בדם, בבירה ובוץ

ת’שמעו, נלחמתי בגברים שהיו יותר קשוחים
אבל קרב שכזה לא היה לי שנים –
הוא בעט כמו פרדה ונשך כמו תנין מטורף
הוא צחק וקילל וחשף את שיניו
ניסה לשלוף ת’אקדח אך אני לפניו
ואז ראיתי אותו, ככה מולי, עם חיוך רחב

הוא אמר: “בן, העולם הזה לא קל
חייבים להיות קשוח, לא לסמוך על מזל
אבל מה לעשות שהייתי מוכרח לעזוב
אז נתתי לך ת’שם ואמרתי: לבריאות,
כי ידעתי שתגדל להיות קשוח או למות
ותודה – זה היה השם שעשה אותך חזק

ת’שמע, הקרב שנתת היה משהו אדיר
ת’שונא אותי רצח ות’שלם כל מחיר
להרוג אותי – ואנ’לא אתלונן אם זה מה שיקרה
אז לפחות תגיד תודה לפני שאתפגר
על הפלדה שבגופך ועל הלהט הסוער
כי אני הוא הבן-זונה שקרא לך סו!”

דמעות חנקו לי ת’גרון , זרקתי ת’אקדח
אבא! קראתי, והוא: בני הנשכח!
ויצאתי משם עם צורת הסתכלות חדשה
מאז יוצא לי לחשוב על אבא לפעמים
סתם בלי סיבה או כשהולך לי בחיים

ואם אי פעם ייוולד לי ילד…
אקרא לו ביל או ג’ורג’ ,כל דבר חוץ מסו!
את השם הדפוק הזה אני עדיין שונא!