אינני פאראמדיק, אבל ממה שלמדתי, על מנת לבצע החייאה אפקטיבית יש ללחוץ על בית החזה בקצב של כ-100 פעמים בדקה. כאשר הקצב נמוך יותר, הלחיצות אינן מספקות את הלחץ הדרוש על מנת להזרים את הדם ברחבי גוף.
מאידך, אם הקצב גבוה יותר, אין ללב מספיק זמן בכדי להתמלא מלחיצה ללחיצה. אבל כיצד ניתן לדעת במדויק מהו הקצב הנכון? אולי נוכל להשתמש, כמו המוזיקאים, במטרונום?
תוכלו לשחק עם מטרונום וירטואלי זה שניתן להפעילו על ידי בחירת הקצב (מס’ נקישות בדקה) ואז ‘למתוח’ את הקפיץ.
שיטה זו אמנם מדויקת, אך מאוד לא מעשית במצב של סכנת חיים כאשר יש לא פעם רעש והמולה באזור שבו מתבצעת ההחייאה ולכן נחוץ סוג של ‘קצב פנימי’ שאינו משתנה. מסתבר, שגם אם איננו זוכרים את המילים והמנגינה של שיר, את הקצב אנו מפנימים באופן מדויק להפליא! אם כן, דרוש לנו שיר מוכר שהקצב שלו הוא 100 (כאשר נקיש על השולחן לפי הקצב, נגיע ל-100 נקישות בדקה). הנה שיר כזה:
אמנם הקצב המדויק הוא 103, אבל ההתאמה של Stayin’ alive כל כך יפה לסיטואציה, שזה השיר שאותו מלמדים ברחבי העולם במסגרת קורסי החייאה שונים. כל שעליך לעשות הוא, ‘להריץ’ את הביי ג’יז בראש וללחוץ על בית החזה לפי הקצב!
לבעלי גישה מקאברית, אפשר להשתמש ב-Another one bites the dust (‘עוד אחד התפגר’), אך גם כאן ההתאמה אינה מושלמת עם קצב של 105-110 (תלוי בביצוע):
בחיפושיי אחר הקצב המושלם נעזרתי באתר המרשים DJ-BPM-STUDIO המפרט את הקצב (Beats Per Minute – BPM) של אלפי שירים, וגם מאפשר לחפש שירים לפי קצב נתון (מאוד שימושי כאשר רוצים לעשות מיקס ‘חלק’), וגיליתי שני מועמדים (בעצם, מועמדות) חדשים לביצוע החייאה. הרי הם לפניכם:
והנה עוד שיר שמחייה מתים, בקצב המדויק הנחוץ להחייאה:
