הנאום של שר האוצר, יאיר לפיד, על יצירתיות בחינוך, לפני ארבעה ימים בפורום הפיס לחינוך, מעורר לא מעט דיון, ולאו דווקא בזכות הבשורה היצירתית שיצאה ממנו.
לא מעט מגיבים הצביעו על נקודות דמיון בין לפיד לבין הרצאתו של קן רובינסון בנושא בכנס TED. מחנה המבקרים נחלק לשניים: אלה הטוענים כי לפיד העתיק מרובינסון, נואם, סופר ומומחה בינלאומי לחינוך, מבלי לתת קרדיט למקור, ואלה הטוענים כי לפיד עיוות וסילף את דבריו של רובינסון והתמקד בשולי במקום בעיקר.
הסטארטאפ לסטודנטים “כוורת” מייצג את ישראל בתחרות בינלאומית ויש לו סיכוי לנצח בעזרתכם! התחרות צמודה. כדי להצביע לחצו על הלינק סמנו את התיבה ולחצו על Vote Now
בעיני, הטענה הראשונה פחות מעניינת. אם שר האוצר מבין את השבר של מערכת החינוך במתכונתה הנוכחית ויודע איך לטפל בו, אני מאמין שגם רובינסון ימחל על כבודו וימחא כף לישראלי שמיישם את משנתו. בעידן של קופי-פייסט ורעיונות שמופצים כמו וירוסים, אני מוכן לתת קרדיט ללפיד שאמר אמש בתוכנית החדשה של קשת, “חי בלילה”, שלא הכיר את הנאום הספציפי הזה של רובינסון.
עם זאת, אין ספק שלפיד מכיר את רובינסון והתייחס אליו לא פעם בעבר. בטור שפירסם ב”ידיעות אחרונות” ביוני, 2011, בכותרת “בעיה של אמון“, ובשנה שעברה בפוסט בפייסבוק, אז גם התייחס ל”אגף בינג בגוגל”. לפיד גם היה המנחה של תוכניות “טד ישראל” זמן קצר לפני שנכנס לפוליטיקה. הפרק הראשון של “טד ישראל” עסק, כמה מפתיע, בנאום של קן רובינסון.
כן, אפשר למצוא מעט נקודות דמיון בין הנאומים של יאיר לפיד לקן רובינסון (שני הנאומים כאן למעלה). נניח שלפיד לא זכר בדיוק מאין נטל את ההשראה לדבריו. קורה. האם הוא הבין את רובינסון? במקום להתייחס לדמיון בין שני הנאומים, אני רוצה להתייחס לשוני ביניהם.
פתיחת הנאום
יאיר לפיד: שמי יאיר לפיד, אני שר האוצר ואין לי תעודת בגרות – לפיד פותח בתיאור המקרה האישי שלו במערכת החינוך וממשיך ללהג על הנסיבות שהובילו אותו לסיים את הלימודים ללא תעודת בגרות. המסקנה הלא מפתיעה מהולה בטפיחה על השכם: המערכת לא ראתה אותי.
קן רובינסון: יש לי עניין בחינוך – רובינסון מתייחס בהומור לתדמית המשעממת של החינוך בניגוד לחשיבות העצומה של התחום על חיינו ועיצוב עתידנו. הוא תוהה כיצד אפשר לחנך ילדים לחמש שנים בעתיד כשאין לאיש מושג איך העולם ייראה בפרק זמן זה.
רגע הארה
יאיר לפיד: איך מערכת החינוך שינתה אותי – לפיד ממשיך לדבר על עצמו. איך מורה פנתה אליו במסדרון, הילד הסורר עם הבנדנה והגיטרה, ומאחר ששמעה שלפיד הצעיר כותב שירים הציעה לו להשתתף בתחרות שירה של עיריית תל אביב. לפיד השתתף וזכה ולראשונה בחייו הרגיש שהוא הכי טוב במשהו, כהגדרתו. לפיד מתאר מפגש מקרי שסופו בהישגו הבלתי המעורער: הוא זכה בתחרות בה התברר שהוא “הכי טוב במשהו”. הכי טוב – ביחס לאחרים כמובן, אותה הישגיות ישנה ורעה, ומה בינה לבין יצירתיות?
קו רובינסון: מספר על ילדה קטנה בשיעור ציור. “היא בת שש, והיא יושבת מאחור ומציירת, והמורה אומרת שהילדה הקטנה הזו כמעט לא מקשיבה, ובאותו שיעור-ציור היא כן הקשיבה. המורה נדהמה כל כך עד שניגשה אליה ושאלה, ‘מה את מציירת?’ והילדה ענתה, ‘אני מציירת את אלוהים’. אמרה המורה, “אבל איש לא יודע איך נראה אלוהים’. והילדה השיבה, ‘בעוד רגע יידעו”. הסיפור המקסים של רובינסון מתאר רגע הארה שילדים מתברכים בו כשנותנים להם לפרוח.
מקורות מערכת החינוך
יאיר לפיד: “מערכת החינוך כמו שאנחנו מכירים אותה בעצם נוסדה במאה ה-19 כחלק מהמהפכה התעשייתית. אני סיימתי את התיכון ב-1981. איש לא ידע שהולך להיות בעולם דבר שנקרא אינטרנט. ב-1991, עשר שנים לאחר שסיימתי את התיכון, טים ברנרס לי ממציא את האינטרנט”. למעשה, האינטרנט הומצא ב-1969 (בגלגולו המוקדם ארפאנט), טים ברנרס לי המציא “רק” את ה-World Wide Web אבל ניחא.
ובהמשך: “מערכת החינוך נכשלה. המורה כבר לא יכול לדעת יותר מהתלמידים שלו. בכיס של כל תלמיד יש סמרטפון ואת כל הידע העולמי”.
קן רובינסון: “בכל העולם לא היו באמת מערכות חינוך ציבוריות לפני המאה ה-19. כולן נוצרו כדי לענות על דרישות התיעוש…כל העולם עובר מהפכה. והתחום השני הוא כישורים אקדמיים, שממש השתלט על השקפתנו על האינטליגנציה, כי האוניברסיטאות מעצבות את המערכת בדמותן. אם תחשבו על זה, כל המערכת של החינוך הציבורי בעולם היא חלק מהתהליך של כניסה לאוניברסיטה. ועקב כך כשרונות מעולים רבים, אנשים מבריקים ויצירתיים, חושבים שהם נטולי-כישורים, כי הדברים בהם היו טובים בביה”ס לא זכו להערכה, או אפילו הוקעו. ולדעתי איננו יכולים להרשות לעצמנו להמשיך כך…כיום, ילדים עם תארים לעתים קרובות הולכים הביתה לשחק משחקי וידאו, כי אתה צריך אם-איי למשרה שדרשה פעם רק בי-איי, ותואר דוקטור לכל השאר. זהו תהליך של אינפלציה אקדמית. והוא מורה על כך שכל מבנה החינוך רועד מתחת רגלינו. אנו זקוקים לשינוי קיצוני בהשקפתנו על האינטליגנציה.
מה עושים?
יאיר לפיד: האם תעודת מהנדס מחשבים באמת פחות חשובה מתעודת בגרות? האם להיות מכונאי באמת פחות חשוב מאשר לסיים בגרות במגמה הביולוגית. אתם יודעים מה: למי יש יותר סיכוי להתפרנס: למכונאי או לביולוג? בוודאי שלמכונאי. אנחנו צריכים להקים עוד בתי ספר מקצועיים ולהחזיר את בתי הספר המקצועיים למערכת החינוך. אנחנו נפתח עוד הרבה בתי ספר תיכוניים מקצועיים. ומה נעשה כדי שהעיוני יהיה עיוני? קודם כל נוציא אותו מתרבות הבחינות שהוא נקלע אליה”.
בהמשך מדבר על בנו האמצעי ליאור שאמור לעשות בגרות בתנ”ך. “אני לא רוצה שהוא יעשה בגרות בתנ”ך אלא שילמד תנ”ך”.
לפיד שם עצמו דובר במקום בנו ואמר מה הוא רוצה שהוא ילמד.
Ronit Tzach: רובינסון מדבר על היצירתיות כערך שאסור להגביל כי אין שום טעם לדבר על מה נכון ללמוד, כשאין שום מושג איך ייראה העתיד. יאיר משתמש בטיעון אבל מוזיל אותו בצורה הכי צינית שאפשר: מי אמר שצריך תארים ולימודים אקדמיים והשכלה רחבה? בואו נקים עוד המון בתי ספר מקצועיים כי יש אנשים שלא שווה לבזבז עליהם משאבים לטיפוח היצירתיות האינטלקטואלית או האמנותית. בוא נגביל אותם לעבודת כפיים. ואני מוכנה גם לנחש היכן יוקמו בתי הספר המקצועיים האלה ומי יישלח אליהם”.
קן רובינסון: מספר על הכוריאוגרפית ג’יליאן לין, שהלכה עם אמה למומחה אחד כי איחרה בשיעורי הבית: “הרופא ניגש וישב ליד ג’יליאן ואמר, “ג’יליאן, הקשבתי לכל הדברים שאימך סיפרה לי ואני צריך לדבר איתה ביחידות.” “חכי כאן, תיכף נחזור. זה לא ייקח הרבה זמן.” והם יצאו והשאירו אותה לבד. אך בדרך החוצה הוא הפעיל את הרדיו שעמד על שולחנו, וכשהם יצאו מהחדר הוא אמר לאימה, “עימדי והתבונני בה.” וברגע שהם יצאו, כך סיפרה, היא קפצה על רגליה והתנועעה עם המוסיקה. הם צפו בה כמה דקות והוא פנה אל אימה ואמר, “גברת לין, ג’יליאן אינה חולה. היא רקדנית. קחי אותה לבי”ס למחול”.
רובינסון, בניגוד ללפיד, מתאר מקרה של הקשבה אמיתית לצורכי הילד. ומהם בתי ספר מקצועיים אם לא פסי יצור?
רובינסון מדבר על הקשבה לתלמיד, על טיפול יכולותיהם של ילדים, הוא מעלה על נס את מתנת הדמיון האנושי, הוא קורא לזהות עד כמה יכולותינו היצירתיות הן עשירות, ולזהות בילדינו את התקווה שהם מגלמים, כאשר משימתנו היא לחנכם כאדם שלם, כך שיוכלו להתמודד עם עתיד זה. לפיד, על אף כוונות טובות ואמירות שנוגעות פה ושם באמת, מתמקד בשולי ונוגע ברפרוף בשולי האתגרים העמוקים שעומדים בפני מערכת חינוך מודרנית (ציונים הם באמת לא הכל, אך גם לא עיקר הבעיה), שנדרשת לא לחנך אלא להקנות לילדים כלים שיאפשרו להם ללמוד בעצמם. לפיד חף מאשמת העתקה מרובינסון כי הוכיח בנאומו שהעתיק אך לא הבין, קרא אך לא הפנים. במבחן הזה לפיד שוב נכשל. מזל שאין ציון.
למעלה: רובינסון. למטה: לפיד
