“עם סגולה”, עלולה להשמע כהגדרה יומרנית לפעמים.
באופן עקרוני, אם אתה נבחרת
אז מישהו אחר לא. אם אנחנו
“העם הנבחר” מה זה אומר ואיך
מתמודדים עם כותרת כזו מעל
לראש שלנו?
אחד המושגים הכי לא מובנים, ושלא פעם מדאיג את העם היהודי, הוא “העם הנבחר”. באופן עקרוני, אם אתה נבחרת אז מישהו אחר לא. מה זה אומר ואיך מתמודדים עם כותרת כזו מעל ראשינו?
עד שידוע לי, המושג “העם הנבחר” לא מוזכר בתורה. המושג שהתורה השתמשה בו הוא “עם סגולה”, והשימוש הראשון בו נעשה באותו מעמד עצום ובלתי נשכח – מעמד הר סיני, אז קיבלנו את התורה. בורא עולם העביר מסר למשה רבינו באומרו: “וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי והְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ” (שמות יט, ה). ורש”י מפרש: סגולה – אוצר חביב!
הרב שמשון רפאל הירש (1808-88) מתייחס למספר מקורות שאומרים, כי המונח “סגולה” מתייחס למישהו או משהו שיש בידו דבר מיוחד שאין לאף אחד זכות עליו. המוכנות לקבל את התורה ב”נעשה ונשמע” של עם ישראל הובילה לכך שבורא עולם מכנה אותנו “עם סגולה” – עם האוצר החביב.
אם “עם סגולה” הוא “עם האוצר החביב”, אשתדל לצאת מהמחבת ולהיכנס ישר לתוך האש. כי להיות נבחר זה דבר אחד, אבל להיות אוצר חביב זה נשמע אפילו מתנשא יותר.
בנקודה זו אני רוצה שנרכיב ביחד זוג משקפיים חדשות, מכיוון שהתנאי לקבלת המתנה העצומה הזו תלוי ביכולת שלנו להניח בצד את משקפי הווה, לפחות לזמן קצר, ולהתבונן על הדברים מזווית ראיה אחרת.
בהכרזת העצמאות, שהכריז דוד בן גוריון, קיבלנו גם את המושג “זכויות צאן ברזל”. וכמערביים, התרגלנו לעולם שמבוסס על זכויות: זכויות הנשים, זכויות העניים, זכויות החיות ועוד. באופן מפתיע, אם אדם יחפש בכל התורה כולה הוא לא ייתקל במילה “זכויות”.
המשקפיים החדשות שהתורה מעניקה לנו נותנות לנו את האפשרות להסתכל על העולם במושגים של מחויבויות. אני מחויב לקיים את מצוות הבורא, ללמוד את התורה, לתת צדקה, לעשות חסדים וכדומה. במילים פשוטות יותר, הזכויות מבוססות על לקיחה, והתחייבויות מתמקדות בנתינה. אם יש לי זכות, אז משהו שייך לי ומישהו נדרש לתת לי את זה. אם אני מחויב, יש לי יכולות וכישרונות מסוימים שאני אמור לחלוק, או לפתח לטובת הכלל.
אם אנחנו נקראים “עם האוצר החביב” של בורא עולם, זה לא אומר שעכשיו אנחנו לוקחים בדרגה גבוהה יותר. אלא, זה אומר שאנחנו חייבים לחיות בדרגת נתינה גבוהה יותר. כותרת זו מעניקה לנו את האחריות של הנתינה של עצמנו, של הכישורים והרצונות שלנו להבאת מודעות של הבורא בעולם הזה. להיות “עם האוצר החביב”, זה אומר שאנחנו שייכים לבורא וכל מה שהוא נותן לנו הם כלים לפתח בעזרתם את הקשר איתו.
בואו נתקדם צעד נוסף. פרט לפרספקטיבה זו בכלליות, אילו מצוות באופן פרטני אנחנו אמורים לפתח בהקשר לזה? ההסבר היחיד, שמוזכר בתורה, לגבי היותנו “עם האוצר החביב” הוא בקשר למחויבות שלנו לא להטיל מום או לפגוע בעצמנו בגלל כאב על אובדן אדם יקר וקרוב לנו, מכיוון ש”והְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה (אוצר חביב) מִכָּל הָעַמִּים“. ואם להיות “אוצר חביב” זה אומר שיש לנו דלת פתוחה לבוס, אז קשה עוד יותר להבין מה הקשר בין לא לפגוע בעצמנו, בגלל אובדן אדם יקר לנו, ובין להיות “אוצר”.
כשאדם מרגיש צער ולא פוגע בעצמו, בגלל האובדן ועוצמת הכאב, אז הוא מקבל שני מסרים חזקים מאוד:
הראשון, שלא משנה מה קורה בעולם הזה, אפילו בנסיבות הכי קשות, הכל בא מבורא עולם, מאבא שבמשים שאוהב ואכפת לו מאיתנו מאוד. אני לא אומר שהחיים עם תובנה שכזו הם קלים, להרבה אנשים מאוד קשה להשלים או לקבל את העובדה הזו וזו בהחלט אתגר לא קל. אבל לחיות עם הרגשה עמוקה של אמונה, וכתוצאה מכך לא לפגוע בעצמנו ברגעים כואבים וחשוכים בחיינו, זה מה שהעולם הפנימי של היהדות אמור לשקף.
השני, אם אדם פוגע בעצמו, מבחינה פיזית הוא נראה פחות מכובד מאדם שנושא על גופו את אותן צלקות אך מסיבות אחרות. הגוף שלנו ואיך שאנו מציגים את עצמנו לעולם גם כן אמור לשקף את האחריות של היותנו “עם האוצר הנבחר” של בורא עולם.
בקיצור, הציווי לא לפגוע בעצמנו הוא מיקרוקוסמוס של הקריאה הלאומית שלנו, ומשקף חיוב עמוק ומשמעותי – שאנחנו צריכים להשתמש כראוי בעולם הרגשי והפיזי שלנו כדי לשקף את הקשר שלנו עם בורא עולם. התורה מגיעה לרגעי הכאב הכי פנימיים ופרטיים וקוראת לנו להתעלות מדפוסי התנהגות מסוימים. גם אם מדובר במצב קשה וכואב, אנחנו נקראים לגלות את כבודו של הבורא בעולם הזה.
בחזרה לקושי המקורי – היותנו “העם הנבחר”, “אומת האוצר החביב”. בניגוד למצב בו אומה מפגינה גישה גאוותנית ויהירה כלפי אומות העולם, העניין של “העם הנבחר” הוא שונה לגמרי. להיות “העם הנבחר” זה אומר שאומנם נבחרנו להיות בנים של מלך מלכי המלכים – בורא עולם, אולם במקום נמוך שלא פעם אנו סופגים בו ביזיונות, צער, רדיפות, כאב גדול, מלחמות ועוד, ולמרות זאת – עלינו לגלות את האמת בעולם של שקר, לגלות את האלוקות בעולם המאוד לא מוסרי. וכמענה לכך, הקב”ה בוחר להדריך אותנו לאורך כל הדרך – הן בפסגות והן בעמקים הנמוכים ביותר של ההיסטוריה, ולהביא אותנו חזרה הביתה, לארץ ישראל, ולתת לנו את ההזדמנות המדהימה להיות נושאי לפיד האור האלוקי לאורך כל הדורות.
