קמפיין מימון ההמון של עוזי וייל עבור ספרו החדש ספג אתמול ביקורות קשות בסדרת פוסטים שיצאו נגדו, חלקם של תומכיו בקמפיין, על רקע מה שהם תופשים כהתנהלות עקומה וחסרת יושרה של וייל.
וייל, על פי הטענה, השמיט מדף הקמפיין את העובדה כי הוצאת ספרים (מודן) עומדת מאחורי ספרו, הצטייר כאמן רעב שנשען על תמיכת הקהל וזקוק לזמן על מנת להשלים את הכתיבה, והנה, כמטה קסם, בחלוף קצת יותר משבועיים יש ספר מושלם, כריכה ואף הוצאה, לוח זמנים לא סביר לסופר שבאמת זקוק לזמן כתיבה. דבורית שרגל עם החשבון. נוסף על כך, הספרים לא הגיעו לתומכים לפני החנויות (לטענת וייל, ההפצה לחנויות הוקדמה ולא שהמשלוח לתומכים התעכב).
לא רק שוייל הציג את עצמו כאביר הלוחם בתרבות השיווקית הקלוקלת של רשתות הספרים בנוסח “אבא במאה”, מתברר כי בפועל הוא שותף בהכנסות קמפיין מימון ההמון עם “מודן”, השותפה ברשת “צומת ספרים”.
חלק ממעריציו של וייל מגנים עליו בחירוף נפש אך רבים שמסתכלים על הסיפור מהצד בוודאי אומרים לעצמם שההתנהלות המפותלת של וייל בפרשה ובעיקר תגובתו התוקפנית לביקורת מזכירים אחת מהדמויות של השער האחורי מבלי שנזכיר את שלום טוקשה.
בין אם מאמינים שווייל נהג באופן נכלולי כאשר תפס טרמפ על פלטפורמה לא מתאימה המיועדת ליוצרים עצמאיים המבקשים לגייס כסף כדי להתקיים בעוד שבפועל מדובר בסופר מצליח שהוצאת ספרים חזקה מאחוריו, ובין אם מקבלים את גירסתו של וייל שהיוצר שמיטיב להתנסח הפעם פשוט לא הובן ובכלל, האופרציה יצאה מכלל שליטתו, ברור שהוא היה לנהל את העניינים טוב יותר. הנה כמה שיעורים לניהול מוניטין שאפשר ללמוד מהפרשה:
1. אל תשקר/תצניע עובדות פחות נוחות
גם אי אמירת כל האמת היא סוג של שקר. רצוי לומר את האמת הלא נוחה לך בראש דבריך. אמת שתוצנע/תטושטש עלולה לגרום בהמשך לפגיעה קשה במוניטין שלך. פרוק אותה מעליך, שתף אותה עם הציבור. זה מבחן האהבה האולטימטיבי: אוהביך הנאמנים ישמרו לך אמונים ומקטרגך לא יוכלו לטעון נגדך שלא הייתה ישר. שקיפות מעל הכל משום שאין טעם להסתיר.
2. אל תתקיף את מבקריך
התקפה על מבקרים בכלל וטיעון לגופו של אדם המציג את הטענות נגדך (אד הומינם) במקום לגופו של עניין אף פעם לא נראית עניינית. גם אם נדמה לכם שאנשים “מחפשים אותך” מאינטרסים קטנוניים ומרושעים, התקפה עליהם תגרום לך להיראות רע ותנכר ממך קהל לא מבוטל שעד כה היה נייטרלי.
על השמצות אין צורך להגיב אך כאשר מדובר באנשים שפרסו את השקפתם וגיבו אותה בעובדות הם אינם ראויים לבוז או ירידה לפסים אישיים.
הכלל של האמהות תמיד נכון: אם אין לך משהו נחמד לומר, פשוט אל תאמר. ואפשר גם לא להגיב בכלל, אך לעלוב באנשים מעיד על איבוד שליטה ותגובה רגשית שנשלפת מהמותן ולא במובן הטוב. זכור שזה אף פעם לא אישי. אנשים מבקרים לרוב את מעשיך או את דמותך הציבורית כפי שהיא משתקפת להם מהמדיה ולא את האדם שאתה.
3. אל תהסס להתנצל
הטקטיקה הטובה ביותר נגד ביקורת קשה היא התייחסות עניינית, מכובדת, עד כדי חיבוק המבקרים, הודאה בטעויות שנעשו ורצון כן לשפר.
לטעות זה אנושי. להתנצל זה אלוהי. אצילות תשתיק כמעט כל מבקר ותקנה את עולמך מחדש.
הימנע מתגובות פורמליות/עורך דיניות, מתגובות סרקסטיות, מתנשאות, הומוריסטיות ומתריסות. הקהל שלך, לפחות רובו, זכאי לתשובות שמכבדות אותו ולא מזלזלות בו או מתייחסות לכל העניין כבדיחה.
4. אל תגיב מיד/אל תגיב מאוחר מדי
תגובה מהירה מדי עלולה לפספס את התמונה הגדולה של הביקורת. היא גם מבטיחה בסיכוי גדול תגובה מתגוננת, מתלהמת, תוקפנית ולא מאוזנת. כדאי לנשום כמה נשימות עמוקות, לחכות 10 דקות, אפילו שעה, ולהגיב מהראש ופחות מהאגו. מנגד, גם תשובה קרירה, יובשנית ומאוחרת מאוד תזיק.
5. אל תחזור על אותן מילים
לא נכון לחזור על אותן מילים כגון “מעולם מעולם מעולם” כדי להעביר נקודה. מומחים לזיהוי שקרים טוענים שחזרה על אותן מילים מעיד על ניסיון כיסוי תחת. מי שחוזר על “אני נשבע” כמה פעמים נוטה לפעמים לשקר.
תודה ליסמין לוי על העזרה בהכנת הסיפור
תמונת שער: עמיר שיבי
