“בלונדיניות מכייפות יותר”, אומרים. וקל להאמין בזה כשרואים איך המסכים, המגזינים והחופים מלאים בזהובות שיער חייכניות שעושות חיים. בתודעה התקשורתית בלונדיניות לוקחות את החיים בקלילות בעוד ברונטיות הן בחורות רציניות יותר. כשהמציאות לא מיישרת קו עם הסטיגמה אנשים לא ממש מוכנים להאמין לה. קבלו סטודנטית רצינית ובלונדינית! באוניברסיטת MIT היוקרתית.
ניסוי חברתי: בלונדינית הורסת מבקשת מבליינים לנשק אותה בידיעה שהחבר השרירן שלה עלול לחזור בכל רגע
אליס מ. זיאלינסקי היא הסטודנטית זהובת השיער שהחליטה לשתף את העולם בעלילותיה באחד ממוסדות הלימוד הנחשבים. וזה עצוב כמה שזה מצחיק. היא תיעדה כמה דוגמאות לתגובות שהיא מקבלת. לא קל לבחורה, שלומדת הנדסה. אולי יום יבוא והבחורים יהנדסו את המחשבה שכן, אפשר להיות בלונדינית וסטודנטית חרשנית.
“לפעמים כשאני מספרת שאני לומדת ב-MIT אני מרגישה שאני מספרת בדיחה בלונדינית”, היא כתבה בפוסט, “אבל אני לא. רוב הסטודנטים שלומדים שם זוכים לשאלות על הציונים שלהם, דברים מופלאים שבנו, הישגים וכו’ בעוד אני מנסה לשכנע אנשים שאני ממש לומדת שם. התגובות שקיבלתי מאנשים נעות בין משעשעות, פוגעניות, קורעות לב עד ל-‘מה?'”. זיאלינסקי התמודדה עם כל כך הרבה תגובות ששיגעו אותה עד ששקלה לצבוע את שיערה לחום. בהתחלה היא אפילו מסרה מקום לימודים אחר רק כדי שיניחו לה. אבל כעת היא לומדת לחיות עם העובדה שהיא עוף נדיר בנוף.
מה שניכר זה שהבחורה עושה הרבה פחות חיים מהברונטיות עם כל השאלות המעפנות הללו.
בקמפוס
“אני יושבת על ספסל עם חברה כשחברה שלה מגיעה לפתע: “היי, איפה את לומדת?”. אני לובשת מעיל של MIT. התיק שלי לידי. אנחנו נמצאות בבניינים האקדמאים של MIT.
“אני סטודנטית כאן ב-MIT”, אני עונה.
“באמת?”.
מרילין מונרו. הבלונד המתעתע
בחור אקראי בסטארבקס
“על מה את עובדת?”.
“אני כותבת מאמר ביחסים בינלאומיים על פוליטיקה גלובלית”.
“מגניב! את לומדת כדי להיות עורכת דין? איפה את לומדת?”.
“לא, אני לומדת הנדסה ב-MIT”.
“או! אז את כמו גאונה? אבל את נראית כל כך כמו אחת עם רגליים על הקרקע! האם הייתה לך חוויית ילדות טראומטית שגרמה לך להיות עם רגליים על הקרקע?”
“איך זה רלבנטי?”
“עם השאלות שאת שואלת את צריכה להיות עורכת דין! רוצה ללכת לכייף?”.
“סליחה? אני צריכה לסיים את המאמר שלי”.
אצל רופא השיניים
הקונטקסט: השיננית מנקה לי את השיניים.
“מה את לומדת? איפה את לומדת?”.
“אני לומדת הנדסת חלל והנדסת מכונות/מדעי מחשב”.
“או, זה חמוד. אחרי שתסיימי את התואר תיכנסי לדוגמנות?”.
במסיבה ב-MIT
“אז מאיזה קולג’ את? BU ?Wellesley?”
“לא, אני לומדת ב-MIT”.
“זה בדיחה, כן? את לא נראית כאילו את לומדת ב-MIT?”.
“אני לומדת ב-MIT”.
“מה? את רצינית. חבר’ה! האם היא אשכרה הולכת ל-MIT?!”.
בחור אקראי בפינת המחשבים
קונטקסט: עמדתי ליד המדפסות והמחשבים. הדפסתי חומר לימוד.
“היי, את נראית טוב! מה את עושה פה?”.
“הממת… תודה. אני בדרכי לספרייה”.
“מה?? אבל את לובשת שמלה?! את לומדת ב-MIT? אולי אזמין אותך לצאת?”.
“כן, אני לומדת ב-MIT… ואני הולכת לספרייה”.
בוגר תואר ב-MIT
“אז את תלמידה להנדסה? מה את עושה?”.
“אני חוקרת הנדסת בקרה, עיבוד ואוטומציית אותות”.
“בסדר, אבל האם עושה עבודת הנדסה אמיתית?”.
דרך Quartz
