פי אלף “שוברים שתיקה”: הנה תיאוריית הקונספירציה החדשה בעניין “אם תרצו”

אם הייתי נוטה להאמין בתיאוריות קונספירציה, הרי שהשתולים האמיתיים בפרשה האחרונה הם “אם תרצו”. קמפיין השיטנה “השתולים” שלהם נתן את האות להתפרצות חסרת תקדים של שיח עדויות מפי חיילי צה”ל לשעבר ששירתו בשטחים בעשרות השנים האחרונות.

לא ההוצאה של ארגון “שוברים שתיקה” ממערכת החינוך בהחלטה של שר החינוך, נפתלי בנט, וממחנות צה”ל בהחלטה של שר הביטחון, משה יעלון, לא הניסיון למנוע את כינוסי “שוברים שתיקה” בבאר שבע ובתל אביב. אחד-אחד הם קמו והתבטאו נחרצות בעד הפעילות של “שוברים שתיקה”, לא מאהבת מרדכי אלא מתוך הכרה כי חשיפת ליקויים היא חיונית לכל חברה חפצת חיים: ראש המוסד ומפקד סיירת מטכ”ל לשעבר, ראש השב”כ לשעבר, מסתערבים ובוגרי סיירות.

עשרות עדויות המתפרסמות ברשתות החברתיות בהאשתג ‫#‏שובריםשתיקה‬. ועוד תופעת לוואי של הקמפיין היא התייחסות של התקשורת הבינלאומית לפרשה. נהדר, “אם תרצו”, תראו מה גרמתם: עכשיו כל העולם עוסק בכביסה המלוכלכת שלנו.

ההגיון אומר שמדינה שחפצה להמשיך להחזיק בשטחים תאמץ בחום ארגונים כמו “שוברים שתיקה” כדי לומר: הנה, תראו, אנחנו המדינה הכי מוסרית בעולם עם הצבא הכי מוסרי בעולם וכל עדות שמתקבלת נשמעת בקשב ונחקרת. אבל לא. אם הייתי נוטה להאמין לתיאוריית קונספירציות, הרי שהניסיון לבטל את כל העדויות, להציג את כל שוברי השתיקה כבוגדים, כפושעי מלחמה, כשמאלנים שונאי מדינתם ולהשתיק אותם, בעצם נועד לומר להם: המשיכו ואל תעצרו עד שמלאכתכם תושלם.

אין כמו הגינוי של נתניהו ל”שוברים שתיקה” כדי לסקרן את התקשורת הבינלאומית ולהסיט את הזרקור לארגון שנחשב מינורי ואנונימי בכל קנה מידה. אולי המתנגדים ל”שוברים שתיקה” מאמינים ששקט הוא רפש, אך הדרך היעילה ביותר להיאבק בארגונים כאלה הוא להרדים את הדיון, לא להעלות אותו לראש סדר היום, וזה בדיוק מה שהם עשו.

כי משתיקי “אם תרצו” הם בכלל צנזורים דמיקולו. הם לא מבינים שבעולם של רשתות חברתיות כל ניסיון השתקה רק הופך את הדברים למסקרנים יותר וחושפים אותם לקהלים חדשים ורחבים יותר. וזה בדיוק מה שקרה השבוע. אני אישית לא מאמין ש”אם תרצו” הם גוף שתול של השמאל שנועד לדחוף לסיום הכיבוש. אני לא מאמין שהאגף היהודי בשב”כ מממן אותם במטרה להשחיר את פניו של “הימין הקיצוני האמיתי” אבל בכלל לא אתפלא אם ככל שיתברר נזקה של התעמולה הפאשיסטית הזו יתפשטו סברות כאלה. ואז כשהרוח תתחיל לנשוב לעבר השני צפו למצוא שם את יאיר לפיד, מספר עד כמה חופש הביטוי חיוני ומחזק את החברה הישראלית.

יופי, “אם תרצו”, תראו למה גרמתם! 

רם אוריון, מוזיקאי וחבר להקת “נושאי המגבעת”, העלה אלבום תמונות מהשידור הסדיר שלו בזמן האינתיפאדה הראשונה: “אין כאן צילומי זוועה. מה שיש כאן זה צילומי שגרה מהשירות שלי כחייל בפלוגה מבצעית שהוקפצה מרמת הגולן בחזרה לבסיס האם בדרום כדי להיכנס לרצועת עזה עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה.”

וגם יובל דיסקין, ראש השב”כ לשעבר, התייחס לנושא. על פי דיסקין, הוא לא מ”חסידי בצלם” וארגוני זכויות אדם אחרים, אבל מאמין שיש להם תפקיד חשוב. “אני יכול לומר לכם כי כראש שב”כ קראתי כמעט כל מאמר שהם כתבו, ועברתי על כל דו”ח של ‘בצלם’ או ‘הוועד הציבורי נגד עינוייים'”, הוא כתב. “מדוע? כי הם מספקים מראה נוספת חשובה ביותר לפעילותנו. גם אם הם מרגיזים, גם אם הם לא פעם לא מדייקים או עושים את מלאכתם לא תמיד נאמנה מבחינה מקצועית – עדיין תרומתם חשובה מאוד ועוזרת לשמור על הערנות הנדרשת בסוגיות אנושיות רגישות ביותר”.

זו מודעת תמיכה של האלוף במיל’ עמירם לוין, מפקד סיירת מטכ”ל והמשנה לראש המוסד לשעבר, שמתפרסמת היום בעיתון “הארץ”.

תגובה נוספת הגיעה מקבוצה של בוגרי מכינות צבאיות שפתחו בעצומה במחאה על החלטת שר הביטחון, משה יעלון, ושר החינוך, נפתלי בנט, לאסור כניסת אנשי הארגון לבתי ספר ולמסגרות צבאיות.

ובימים אחרים: נתן אלתרמן שבר שתיקה, הצנזורה פסלה, אבל ראש הממשלה בן גוריון הורה לפרסם, כדי להתריע על הסכנה המוסרית.