דוד חגולי הוא ככל הנראה הטרול המוצלח ביותר של הימין הקיצוני

דוד חגולי, ההוא מהסיפור על הקונדום הבודד, חזר עם חומר חדש והוא קשה לקריאה. 

הצצה בדף הפייסבוק של משורר הדלות מעוררת תהיה אם חגולי הוא בכלל דמות אמיתית או ניסוי מתמשך בהטרלה, מקרה בו הפרסונה הווירטואלית מתקיימת בעיקר כדי להתריס. כמו אמיר חצרוני רק עם שיק של מספר סיפורים מעוכב התפתחותית. התמונה של חגולי היושב על משענת הספסל והכיתוב של שמו עליו כאילו חרט אותו בעצמו לפני רגע, התבנית הגרפית החובבנית, כולם מעודדים חשד שמסתתר כאן גאג שרק מחכה לתורו כדי להתגלות.

גירסת האמ;לק של הסיפור החדש: יש ארבעה סוגי שמאלנים: פצפיסטים, מזוכיסטים הרפתקנים, סדיסטים אגואיסטים ואתאיסטים. ובכל מקרה שמאלנים הם צרה צרורה וצריך להתפלל לאלוהים כדי שיטפל בהם.

תכלס, חגולי מצטיין בעיקר ככותב מחורבן, הרבה יותר מכפי שהוא מסית מוצלח. אם היה מסית מוצלח ספק אם הפוסטים שלו היו הופכים להיות ויראלים. זו התחושה שנובעת מהדברים, בנוסח "מה לעזאזל קראתי?", הידיעה שמישהו אשכרה הרגיש מספיק טוב עם הנפיחה הזו כדי לעמוד מאחוריה ולהפיץ את ריחה ברחבי הרשתות החברתיות. מה שמחזיר אותי לספקנות הבסיסית בשאלה אם דוד חגולי הוא בעצם מהתלה נהדרת.