חנוך דאום הפך למעין יורש ל”סטטוסים מצייצים” והוא נוהג לשתף פוסטים שרצים בווטסאפ וכל מיני בדיחות ורוב הזמן זה בסדר גמור למי שאוהב הומור בדחימין שכזה.
אלא שאתמול התגאה דאום בפופולריות של די מטריד פוסט ששיתף וקיבל קרוב ל-80,000 לייקים. אני לא מתכוון להתווכח אם זה מצחיק או לא אלא אך ורק למסרים המובלעים בו. הומור הוא פלטפורמה דרכה אפשר לעורר מודעות להעביר מסרים מעוררי מחשבה אלא שכאן התוצאה היא בדיוק הפוכה.
ברשותכם, רגע לפני שהדף חוצה את 300 אלף העוקבים, משהו קטן ששימח אותי היום: קרוב לשני מיליון ישראלים נחשפו לסטטוס הזה שבחו…
Posted by חנוך דאום – Hanoch Daum on Tuesday, November 17, 2015
כאשר האב כותב “אבא זה לא אמא” הוא בעצם מתכוון שאמא ממש טובה בארגון הילדים בבוקר. בזה היא מצטיינת ויש להניח שגם בשאר עבודות הבית. ההמשך הטבעי של המשפט הוא שהאבא טוב בדברים אחרים. למשל, בטיפוח הקריירה.
“בדיחה משפחתית חמודה ונאיבית”, קורא לזה דאום, אלא שאין שום דבר חמוד ונאיבי בהורשה של מבנים משפחתיים פאטריארכלים לדור נוסף. הומור זה סבבה אבל כל קו המחשבה שמאחוריו מיושן ומדכא.
מכאן הדרך לבדיחות שוביניסטיות ישנות ומוכרות הייתה קצרה:
תגובה ראויה:
הפוסט הזה, שבו אבא מסביר למורה שביתו איחרה כי “אבא זה לא אמא ואבא לא יכול לעשות בשעה מה שאבא עושה בחצי שעה” קיבל אצל חנו…
Posted by פוליטיקלי קוראת on Tuesday, November 17, 2015
וגם “אב במשרה מלאה” מגיב:
“אז אני אספר לדאום מה אני עשיתי בבוקר: התעוררתי בשש וחצי, דר התעוררה גם כי היו רעמים וברקים. הכנתי לה ארוחת בוקר שכללה אורז עם גזר גמדי, סלמון אפוי מעורבב בקוטג׳, רצועות פלפל אדום וגבינת קממבר. בקטנה, כי הרוב היו שאריות מהמקרר שרק חיממתי. זה מה שהיא אוכלת בבוקר, מה לעשות. לבית הספר ארזתי לה כריך עם קוטג׳ ומלפפון, רצועות פלפל ותפוח חתוך. חוץ מזה, בקבוק מים. ארזתי לה בתיק את נעלי ההתעמלות כי שיעור ההתעמלות הוא בשעה האחרונה ולא רציתי שהנעליים ירטבו לה בבוקר, אז היא נעלה את המגפיים. חוץ מזה, ארזתי לה בשקית גם את כרזת הבחירות למועצת התלמידים שהיא הכינה והביאה לבית הספר היום. היא בחרה את הבגדים, הזכרתי לה לקחת מעיל ומטריה כי יורד גשם ווידאתי איתה שהיא יודעת שיש לה בגדים להחלפה בתיק במקרה שהבגדים או הגרביים ירטבו. היא צחצחה שיניים בעצמה ואני סירקתי אותה וקשרתי לה את השיער בגומיה לקוקו. התלבשתי ונסענו לבית הספר ב-7:30. חניתי ברחוב ליד וליוויתי אותה לשער. ראיתי שההורים התורנים של ״נשק וסע״ לא הגיעו בזמן אז מילאתי מקום בשער ועזרתי לילדים לצאת מהמכוניות ולהגיע לשער בבטחה. אחרי שהגיעו התורנים הלכתי למעבר החציה הסמוך לבית הספר ועזרתי לילדים לעבור בבטחה את הכביש כי בימי גשם הילדים לא יוצאים להפעיל את משמרות הזה״ב. כל זאת עד שמונה ולפני העבודה. אז מה בדיוק לא הספקת בשעה?”.
