לאחרונה עלה לכותרות המושג שיימינג בעקבות ההתאבדות של אריאל רוניס ז”ל ומקרים אחרים בהם צולמו אנשים בסרטוני וידאו ללא ידיעתם והופצו ברחבי הרשת. התופעה השלילית הזאת עלולה לגרום עוול גדול למושאי הצילום ואף להרוס את חייהם. כאשר מדובר בבני נוער ובילדים התוצאות עלולות להיות הרסניות. כשמדובר באב שעושה שיימינג לביתו, זה כבר בלתי נתפש, מכעיס, מקומם ובעיקר עצוב.
.איזבל לקסמנה בת ה-13 מוושינגטון התאבדה בקפיצה לאחר שקפצה לכביש מהיר ביום שישי האחרון, ה-29 במאי. כמה ימים לפני כן אביה של איזבל, לפי הדיווחים, העניש את ביתו בכך שגזר את שיערה והעלה סירטון ליוטיוב. בימים אלה מתנהל עימות סוער בין משפחתה וחבריה של איזבל, על הקשר שבין המעשה של האב, למותה
הסרטון המקורי בן ה-15 שניות שבו מצולמת איזבל, צולם לכאורה על ידי אביה וכבר הוסר מהרשת אך אחד מחבריה שצילם את הסרטון בסלולרי שלו, שיתף אותו מחדש. הסרטון נפתח בתצלום של נערה קצוצת שיער בחולצה שחורה, מביטה אל המצלמה במבט מפוחד, בתוך מבנה שנראה כמו מוסך ביתי. “אלה התוצאות של ההסתבכות שלך, עכשיו איבדת את כל השיער היפה הזה”, נשמע קול גברי מאחורי המצלמה לעבר הנערה. המצלמה מכוונת אל הריצפה, שם ניתן לראות ערימה של שיער שחור.
?”זה היה שווה את זה”
.לא”, עונה הנערה במהירות”
.”?כמה פעמים הזהרתי אותך”-
.הרבה” היא עונה בקול חלש”
לאחר מותה של איזבל, בלוג בשם “סיפורי טקומה” העלה טענה שהבת התאבדה בעקבות ה’שיימינג’ שעשה לה אביה.
על פי הדיווחים, הנערה זינקה מתוך רכב אל הכביש המהיר. היא נלקחה לבית החולים, שם היא מתה מפצעיה ביום שבת. חברי המשפחה מגייסים כעת כסף להלוויה דרך אתר מימון המון.
“‘שיימינג ציבורי’ זהו סוג של התעללות. יש שיאמרו שיש בכוחו להעביר מסר. אך כך גם לתת למישהו אגרוף בפנים – זה לא אומר שזה בסדר, בטח כאשר מדובר בילדים שלך. אני מקווה שהאב יקבל את העזרה שלה הוא ללא ספק זקוק והמשפחה כולה תוכל להחלים מהאירועים הטראומטיים שנגרמו בעקבות השיימינג הציבורי הזה”, כותב הבלוגר ג’ון קמרון, שסגר את האפשרות להגיב למרות שהסרטון גרר שאלות וטענות רבות, וזאת לבקשת משפחת הנערה האבלים.
.דף פייסבוק בשם “צדק לאיזבל” דורש שהאב יועמד לדין פלילי, או לחילופין, שיעשה לעצמו שיימינג ציבורי
בזמן שהרשת החברתית עסוקה בעזרה למשפחת לקסמנה, חשוב לזכור שהקשר בין סיבה לתוצאה במקרים של התאבדות אינה קלה, לא במקרה של רוניס וגם לא במקרה הנוכחי. יש לנו מעט מאוד מידע אודות חייה של איזבל. לפני כשנה היא העלתה פוסט בגוגל פלוס, בו היא כתבה על כך שהיא מרגישה שמתעללים בה בבית הספר. היא שיתפה קישור לשיר וכתבה: “אני מרגישה שנואה רוב הזמן כשאני בבית הספר. אני מרגישה שמסתכלים עליי מלמעלה וששופטים אותי. מה שמחזיק אותי, זה אנשים כמו קיין שעבר פחות או יותר את מה שאני עוברת. בבית הספר עם כל כך הרבה אנשים, זה מוזר לומר ש”אני מרגישה לבד”, אבל האמת היא שאתה באמת מרגיש לבד. אז תודה על הכל קיין”.
מחוץ לחטיבת הביניים של איזבל צילמה יד נעלמה את ערימות הפרחים, בובות הפרווה, הנרות הדולקים ומסרים כתובים בגיר, שהושארו על ידי התלמידים. אין מראה יותר עצוב מזה.
ילדים ובני נוער מתמודדים עם שינויים רבים ולרוב הם לא משתפים אותנו ההורים. התפקיד שמוטל עלינו, זה להגן על ילדינו ולא לפגוע בהם, כמו מה שעולל לכאורה אביה של איזבל. עלינו להיות עירניים למתרחש, גם בזירה הווירטואלית. עלינו להיות ערים לכל שינוי שחל בילד ולא לחשוש לעקוב אחר הפעילות הוירטואלית שלו. כל הורה צריך לקחת את הילד שלו לשיחה ולהסביר לו על כך ששיימינג הוא פגיעה רצינית וחמורה מאוד שעלולה לפגוע בחיי אדם.
